זה שאהבתי היה פרא אדם שעישן סיגריות ואני הייתי ילדת צופים טובה שנמשכה לאש, ושקרעה לו את הסיגריות אחת אחת. הייתי קורעת והוא היה צוחק. יום אחרי שנפרדנו לקחתי סיגריה מהקופסה של אבא שלי, הלכתי לפינה מבודדת והתחלתי לעשן.
חג האהבה היום, ואנחנו כאן בעניין ילקוטים, חיילים וילדים – המשולש הכי ישראלי שיש (יד ביד עם חומוס, במבה, קוטג' ושוקולד השחר, לא בהכרח לפי הסדר הזה). אם אפשר על הדרך לעשות גם משהו קטן וטוב למען ההרכב המנצח הזה - דיינו. בואו נפתח את הלב ואת הכיס ונשמח ילד שאין לו. פרוייקט מקסים של סלונה ועמותת "צימאון" של שלמה ארצי. תהיו טובים ותעבירו את זה הלאה.
הגיוס שלי צרב. הייתי בודדה, הייתי מבולבלת, ולא היה לי גב או יד מכוונת. הייתי מסוכסכת עם עצמי, לא הבנתי את החיים והייתי עצובה. הגיוס שלה הוא גיוס אחר. היא מוקפת המון חברות טובות שאוהבות אותה ומלוות אותה ימים שלמים. היא בריאה בנפשה, בטוחה בעצמה ובדרכה. היא ידעה איך לארוז את הצ'ימידן ומה מצפה לה. יש לה גב. ויש לה אותי.
אתמול בוועידת הנשיא בירושלים, ניתנה לי הזכות להסתכל לשרון סטון בעיניים. טוב נו, מהיציע, יחד עם עוד כמה מאות עיתונאים ובלוגרים. אבל היה לנו רגע. ואל תתחילו עכשיו כולכם בבת אחת לגלגל עיניים ולהגיד אוף עוד פעם זאתי עם פנטזיות הלה-לה לנד שלה. כי זה בכלל לא משנה אם הרגע הזה היה אמיתי או לא: זה היה הרגע שלי, הכי שלי פרטי מהבית ואני חתומה עליו, באחריות.
ואני יודעת שזה יקח עוד זמן, סביר להניח שעוד הרבה זמן, אבל מתישהו אני עוד אחבור אליך. יהיה לנו אחלה אפטר פארטי, נשים את הג’יפסי קינגז בפול ווליום ונרקוד כאילו אין מחר, בסלון מבורדק, יחפות ובלי איפור.