סמואל בקט השאיר לי מפתח מתחת לעציץ, זימן לי אגדה מארץ רחוקה ועזר לי להיזכר בחומרים מהם עשויה אהבה בת עשרים.
כשהוא מסתכל עלי בעיניים הגדולות שלו ומאחת מהן מבצבצת דמעה בגודל של ביצת פברז'ה, נפרץ לי כל הסכר של האפשר והמותר ששואב לקיבינימט והלאה את כל הסמכות ההורית בשנקל שלי.
במקום להתעורר במיטה עמוסת בלונים ועם שוקולד מתחת לכרית, עוגה אישית עם נר ושירת היום יומולדת בזיוף משפחתי קולקטיבי, היא תציין את 19 שנותיה בקליטת טירונים חדשים שיהיו תחת פיקודה. אני הרבה גאה וקצת עצובה. והנה מה שכתבתי לה בדיוק לפני שנה, כשעוד חלמה חלומות מתוקים מתחת לשמיכת בלונים רכה.
