גלית דיאמנט

סלונה ו- וויקאנד שלחו אותי לישון באוהל. מתברר שיש אוהל ויש אוהל. חוויות מקמפינג של הביוקר.

במשך ארבעה ימים ובמשך 12 שעות נטו על הרגליים בכל יום, עצמי ערכה, פינתה, שטפה וניגבה קרוב לארבעת אלפים כלים מלוכלכים. עצמי למדה לשתוק, להקשיב, להתכנס פנימה. לשמור כוחות, למחזר מזון, ליצור יש מאין ולהפוך ריק למלא.

הוא מוסר לי טישו ואני בוכה. לא מבינה לאן נעלמה האני האסופה, השולטת, זאת שמחזיקה חזק את הבטן. מגיל שלוש אני מחזיקה את הבטן, ככה זה אצל רקדניות. מחזיקות חזק, שומרות על גו זקוף, ומוציאות החוצה רק את מה שאצילי ויפה. בכי ונזלת לא נחשב יפה.

יתרון האדם על הבהמה נמצא בקווים האדומים שהוא מייחס למציאות התחתונה שלו, לרבות הדרך שבה הוא מפריש פסולת, והדרך שבה הוא מתייחס לאיבריו הפרטיים. במילים אחרות, אדם לא מתבזה כבהמה כי הוא בוחר בכל יום מחדש ללבוש תחתונים ולחרבן בדלת סגורה.

נולדת על פוסטר, גדלת על פוסטר וכנראה גם תמותי על פוסטר, בלי שנגעת באוכל אבל גם בלי שנגעת בכאבי גדילה, בלי שנגעת בהבנה ובלי שנגעת באהבה. אני לעומתך סיימתי אימון ספינינג ואכלתי טוסט גבינה.