ההורים שלנו גידלו אותנו לבקש סליחה כאשר פגענו במישהו, הסליחה הייתה אמיתית, עם כוונה אמיתית של חרטה, אך היום הקלות שבה עושים זאת לא הגיונית, ובקשת הסליחה לאחר המעשה הפכה להיות חסרת משמעות.
אנחנו נמצאים בעידן הדיגיטלי בו היד קלה על המקלדת או על כפתור הפליי, לצלם את עצמנו או לצלם אחרים. "סוף מעשה במחשבה תחילה", מקבל משמעות חזקה מיום ליום. תחשבו לרגע על מה אתם כותבים, מצלמים ומפרסמים. תעצרו רגע אחד לקרוא מה אתם מעלים לאויר. היום כבר אי אפשר למחוק את הפוסט, כי הוא מגיע לכל כך הרבה אנשים, שעד שאתה מוחק אותו זה כבר מאוחר מדיי. דיברו המון על שיימינג ועל התוצאות ההרסניות שלו, אז מדוע ממשיכים לעשות זאת?
רק בשבועות האחרונים פורסמו הכרזות בעולם החרדי שיוצאות נגד הגיוס לצה"ל, פורסם הסרטון של קתי גריפין עם הראש הכרות של דולאנד טראמפ וכמובן פיגועי הטרור. היום לכל אחד קוראים נאצי, מסמנים את צלב הקרס. אנשים לא מבינים כמה זה חמור. הרי נאצי היה אדם שהרג אנשים בלי חשיבה. האם זה באמת מה שאתם חושבים על האדם שאתם מכנים אותו? האם הוא עושה לכם מה שעשו הנאצים למיליוני אנשים בשואה? האם אתם חווים את מה שחוו ניצולי השואה? אתם יכולים להגיד זה רק כינוי, זה רק ביטוי, זה לא כזה נורא. אז זהו שלא, כי אתם לא יכולים לדעת מה ההשלכות של אמירה כזו ומה יכול לקרות בעקבותיה? איך בכלל מסוגלים להשוות בין שני הדברים? הנאצים בעצמם הושפעו משטיפת המוח של היטלר ואנשיו באמצעי התקשורת. היום ההשלכות של הפרסומים מהירות יותר בגלל הרשתות החברתיות בעיקר בתחום הטרור והשיימינג.
לאחר פרסום הסרטון של גריפין , תוך זמן קצר פורסמה התנצלותה על הסרטון. המהירות שסרטון ההתנצלות יצא גרמה לאמצעי התקשורת להטיל ספק בכנות הסליחה, ועלו הרהורים האם זה היה מתוזמן ומבוים מראש? האם לכך הגענו? כיום הרשתות והפרסומים מופצים לכל העולם. אתם אף פעם לא יודעים לאן זה יגיע ואיך האדם יבין אות
בלימודי התקשורת מלמדים על המשמעות של המסר, איך הנמען מבין את המסר של מוען? המוען חושב כי למסר שלו יש רק פרשנות אחת והיא הפרשנות שלו, אך הוא לא חושב על הפרשנויות הנוספות שיכולות להיות מובנות על ידי הנמען/קורא ומהן השלכותיהן.
הסתה, שיימינג, קריאות גנאי ואפילו סרטונים שהם לכאורה "מצחיקים" יכולים להוביל לאסון. לצערי במדינה שלנו חווינו זאת על בשרנו מספר פעמים והשיא המזעזע ביותר הוא רצח רבין בשנת 1995. לבקש סליחה הפך להיות דבר פשוט אבל בלי משמעות. דבר שרגילים לעשות אותו. פלטתי משהו אז אני יבקש סליחה וישכחו לי זאת. פליטות פה ופרסומים נעלמים על ידי המפרסם במהירות ומביאים להתנצלותו. אז למה בכלל להגיע למצב כזה? רוב הפעמים המטרה היא גם ליצור רעש תקשורתי, יש שיגידו כמו שמירי רגב עושה שכל אירוע בו היא משתתפת הופך לסיפור חדשותי. אז בואו ניקח נשימה נעצור רגע ונחשוב האם אני רוצה לפרסם את זה? האם זה באמת נחוץ? חופש הביטוי הוא ערך חשוב כל עוד הוא לא מביא לפגיעה באדם אחר. תביעו את אשר על לבכם אבל תמיד תחשבו גם על הקהל שלהם, מי הולך להיות חשוף לכך והאם יש בכך אפשרות לפגיעה בו?
היום זה גם מקבל יותר משמעות כי ברגעים אלו מתקיים מצעד הגאווה שרוצה להביע את חגיגות של הקהילת הגאים ולסביות ולקבל את השונה והאחר.
