כבוד וצלם אדם

היום אנחנו נמצאים ביום השואה, אנחנו זוכרים ולא ניתן לשכוח את מה שקרה ליהודים באירופה. אנו צריכים לזכור, לכבד את הניספים ולהוקיר את החיים. הכל יקרה אם ניתן קצת כבוד לאחר.

בחורה עם מחשב נייד

תמיד אומרים לנו כי  לא ניתן לשואה לחזור בשנית. האם אמירה זו באמת נכונה? כאשר אנו נחשפים לזוועות בסוריה, לזוועות של הדע"אש וכמובן לאנטישמיות נגד יהודים בעולם.
קראתי לפוסט שלי כבוד, כי במלחמת העולם איבדו הניצולים השורדים את כבודם וצלמם, הפכו אותם למספרים. הכי פשוט להפוך את האדם למספר לא צריך לזכור את שמו ואת עברו, הוא כמו חפץ, מספר, כדי שלא יחשבו לרגע שזה בנ"א בשר ודם עם רגשות ונשמה.
היום אנו נמצאים בשנת 2017 ואני פונה לכולנו ומבקשת מכולם תתנו כבוד. מי שייתן כבוד יקבל כבוד. זה נשמע לנו פשוט איך לצערנו זה כל כך קשה. אנו רואים זאת כל יום וכל רגע בכל אמצעי התקשורת והמדיה שחלק ממנה היא פייסבוק.

קיימות אמרות מפורסמות : "כבוד לא קונים במכולת", "בשביל כבוד צריך לעבוד", אך לצערי היום לאף אחד אין כבוד, לא לעצמו ולא לאף אדם אחר. אנו רואים את היחס שמקבלים הקשישים והניצולים שרק רוצים להזדקן בכבוד.
מישהו יכול להגיד כי לאנשי הגיל השלישי לא מגיע כבוד, האם לא מגיע להם שנתייחס אליהם בכבוד? הם אלו שנאבקו בשבילנו על מנת שנוכל לחיות במדינה הזו ,בארץ הזו. הם הקימו את המדינה,הפריחו את השממה על מנת שיהיה לדור הצעיר איפה לחיות ללא חשש, לחיות הכבוד מבלי להסתיר את זהותם, לחיות בכבוד.
הכבוד הוא דבר שצריך להיאבק עליו,לדרוש אותו. אם נאבד אותו נאבד את עצמנו. כאשר אני נחשפת לאמצעי התקשורת הטלויזיה, אינטרנט שכולל את הרשתות החברתיות, אנו נחשפים לאלימות, לחוסר כבוד, הכל בזכות חופש הביטוי. חופש הביטי הוא דבר יקר ביותר אך לא בכל מחיר ,לא במחיר פגיעה בכבוד האחר. כיום אין סובלנות וסבלנות, אלא קריאות גנאי ,קלללות ואף איומים. האם באמת איבדנו את הכבוד?
היום קל לנו להגיב על אירועים שקורים, פוסטים שעולים לאויר, במיוחד אם זה לא מוצא חן בעינינו. חופש הביטוי נותן לנו את הזכות הזו, אבל לא בכל מחיר, עלינו לשמור על כבודנו ועל האחרים. אם אתם רוצים להשמיע את קולכם יש צורת דיבור והבעה בכתב. לא תמיד צריך לקלל ולאיים. ברגעי הכעס אנחנו לא שולטים בעצמנו אז קחו שנייה תנשמו ותחשבו האם זה באמת מה שאתם רוצים שיעלה לאויר, ישמעו אתכם יותר, אם תעבירו את המסר בנועם ובכבוד, מאשר בנאצה וגנאי. אתם אף פעם לא תדעו מה התוצאה של מה שכתבתם. תזכרו כמה אסונות נגרמו בעקבות השיימנג הנורא: התאבדויות ,הצקות, דיכאונות, הסתתרות אלו רק חלק מהמקרים שרק שמענו ואני בטוחה שיש עוד אלפים עליהם לא שמענו. אנחנו מסתתרים מאחורי המחשב חושבים אלו רק מילים, סתם פוסט לשחרר קיטור,אך אתם לא חושבים על מי שהולך להיחשף לכך ואיך זה באמת ישפיע עליו.
לצערנו גם מי שמייצגים אותנו לא עושים זאת בכבוד, הפוליטיקאים "המכובדים" הראו לנו זאת רק שבוע שעבר בוועדת הביטחון מול הורים שכולים. כל הישיבה התנהלה בחוסר כבוד לשני הצדדים, התנהלות שלא כיבדה אף אחד מהנוכחים. שבוע שעבר נחשפנו לסרטונים של העו"ד שצילם את מירי רגב ברחוב וההתבטאות שלו לא כבדה אותו ואת מעמדו. גם אנשי הרוח והתקשורת לא חפים מפשע כי הם חושפים אותנו לכך וגם הם מתבטאים בצורה הזו כי יש להם במה.
קחו רגע למחשבה ביום כזה חשוב ותחשבו על איך אני יכול לשנות את המצב, האם זה מה שאנו רוצים להעביר לדור ההמשך, האם זוהי המורשת שלנו? הרי השואה התחילה מהסתה כמו שהיום יש פוסטים, להיטלר היו עיתונים ואמצעי תקשורת שהסיתו והעבירו שנאה. אל תתנו לנו לחזור אחורה. 

חנה
אוהבת לכתוב ורוצה לעבוד בתקשורת- העיתונות הצרכנית על מנת לחשוף הטעיות וללמד את האזרח/צרכן את זכויותיו -הרי ידע זה כח. כל תחקיר או כל מחדל מכעיס ומרגיז אבל מה שבאמת מעצבן זה שאנו חושבים שאין לנו את הכח לשנות את המצב ולכן הוא נשאר כך.