הכמעט נותן פתח לדמיין את הגרוע מכל קורם עור וגידים בתוספת לחישת הספק, שכמוה כשמן המזין את מדורת הדמיון עם ...

הדחיפות שבקולו לפתה אותי כמו חיבוק של מי שממאן להיפרד. ...

ושוב הכיווץ הזה. תחושת הנתק בין השפה של הלב לשפה של הלשון. היכולת להגיד דברים בפשטות ובבהירות. בדלת האחורית מתגנב ...

שנתברך כולנו בתחושה שאנו אהובים, מודרכים, ומוגנים גם ללא מחיצות וקליפות, תחת כנפי הסוכה והשכינה ועם שמחה גדולה בלב. ...

כשאדם נכנס לmode כזה של שתיקה פאסיבית- אגרסיבית , לפעמים מאד קשה לו לצאת ממנה, ובמיוחד אם הסערה בחוץ גדולה.. ...

יונה הנביא משורטט בסיפור כדמות כל כך קיצונית שברור לי שהוא משמש כארכיטיפ ( סמל) לאיכות נפשית שיש בכולנו. האיכות ...

אני מכירה את ההרגשה הפנימית הזאת (פנימית ומאד עמוקה) את הריקוד שהנשמה שלי רוקדת בכל פעם שאני עושה צעד שמסתבר ...

זה אתגר לא פשוט לאסוף את כל חלקי, גם את אלה שנשברו או נסדקו, גם את אלה שלפעמים נעלמים מעיני, ...

זו לא הייתה רק הערצה עיוורת נטולת ביקורת עצמית, זה היה דחף פנימי עצום, חסר שליטה, להעריץ, לסגוד, לשאת עיניים ...

מה מסאב את הראייה שלנו? מה מטשטש את העדשות שלנו? ...