הבלוג של הפונדקאית

shlomitrauner

אשת חינוך, פעילה חברתית ירושלמית, נשואה למתן ואמא לדורון ושחר. פונדקאית שמחה.

עדכונים:

פוסטים: 12

החל ממאי 2019

אני בטיסה חזרה מאתונה. טסתי לבד, בהחלטה כמעט ספונטנית, ביום שני, מנצלת את הימים האחרונים שבהם אני יכולה להעלם משלל המסגרות שלי ולנשום. ובאמת כמעט ולא עניין אותי לראות שום דבר, רק להסתובב ולשבת בבתי קפה ולצאת לברים בערב, להשתאות מהמקדשים העתיקים והבתים הלבנים והאותיות החצי מוכרות (מורה למתמטיקה, בכל זאת), ולהיות זרה ולהיות איתי.

אתונה

חופשת הלידה שלי מסתיימת ביום ראשון הקרוב. בפועל, חוץ מכמה הפסקות קצרות כמו זו, חזרתי לעבוד (או נכון יותר, להתנדב) בבית הספר ובמשרד החינוך שלושה שבועות אחרי הלידה, שמתוכם שבועיים וחצי חגי תשרי, ואנשים שלא היו מאוד קרובים אלי עברו מולי וצמצמו מבט ולא לגמרי ידעו להצביע מה מוזר להם: גם אותם, כמו אותי, ההווה שואב, הכל נשכח ועובר וזורם ושגרה.

[למה לא לקחתי את חופשת הלידה כמו שצריך?  לא היתה לי מחליפה, לא בבית הספר ולא במשרד, וחשוב יותר, לא הרגשתי שיש לי תירוץ להתבטל. חזרתי לעצמי לגמרי, פיזית, רגשית ואפילו הורמונלית, ולענות לטלפון ולומר, סליחה, אני בחופשת לידה, תסתדרו, כשאין לי תינוק ואין כאבים, הרגיש לא נוח. חשוב לי לומר כאן, שהתחושות האלו לגמרי שלי. כל אחת מרגישה אחרת אחרי לידה, ובכל מקרה חוקית ורשמית חופשת הלידה של פונדקאית זהה לחלוטין לחופשת הלידה הרגילה, וכן, גם האמא מקבלת אותה במקביל.]

נפגשנו פעמיים יחד, שתי המשפחות עם שלושת הילדים. ואנחנו כבר שתי משפחות מלאות, נפרדות, לא קשורות בגוף זו לזו, רק בתהליך שעברנו יחד ושחיבר בינינו, והילדים שלי מתבוננים דקה ותוהים על הילדה שהיתה בבטן שלי והיא לא אחותם, איך היא גדלה ואיזו מתוקה והאם היא כבר יודעת לדבר, ודי מהר משתעממים ועוברים לדברים אחרים. וקיבלתי במפגש המורחב האחרון מתנה נפלאה, לזכור את השותפות הזו על הקיר – ציור על פי צילום של אמנית בשם שיה:

תמונה

דנה ואני ממשיכות להיפגש הרבה, והקרבה בינינו הולכת ונעשית פשוטה, כמו של שתי חברות רגילות, וגם בתינוקת אני מתעניינת בהתעניינות פשוטה, כמו בת של חברה. לא היתה לי בשום שלב תחושת בעלות עליה, אבל לקח לי זמן לשחרר איזו תחושת אחריות שהיתה לי, לדאוג שהיא לא תתן לאבאמא לישון, שלא תתפתח היטב, שלא תאכל מספיק. אני מחזיקה אותה לרגע כשדנה מארגנת את העגלה וחושבת, רק שלא תפלוט עלי או משהו, כמו שחושבים על תינוקות של אחרים ופחות על התינוקות שלך. וכשאני יושבת עם דנה היא מספרת לי גם על הקושי, ובאמת לגדל תינוקת זה קשה, לא משנה כמה שנים חיכו לה, ויש בזה גם בדידות גדולה ועייפות ודכדוך. והייתי רוצה לחשוב שהבאתי להם רק אושר, אבל בעצם הבאתי את החיים עצמם, שהם תמיד מורכבים יותר, ואני שמחה שדנה יכולה לשתף אותי גם בזה.

ופעם היא שיתפה אותי, כמעט בדמעות, בשאלות שעולות לה לגבי האמהות שלה. ואמרתי, אבל אין לה אמא אחרת, ואת תמיד תהיי הכל, הבית והחינוך והמודל והחום והאהבה והדאגה, אז איפה הפער, ולהפתעתי היא ציינה רק את העניין הגנטי (תרומת ביצית כזכור). וכששאלתי אם חלק מהקושי נוצר בגלל אי-נשיאת ההיריון היא אמרה לי את אחד המשפטים המשמחים ששמעתי בתהליך הזה: לא, זה לא, אני לא מרגישה שלא הייתי בהיריון, היינו בו לגמרי ביחד.

לפני חודש בערך הלכנו יחד למפגש אימהות ופונדקאיות שארגנה עינב אשכול הנפלאה שליוותה אותנו. אני חלק מקהילת פונדקאיות שעליה עוד אספר, ומכירה שפע סיפורים מהזווית הזו, אבל את הצד של ההורים המיועדים יצא לי לשמוע פחות. ובמעגל בו ישבנו שמעתי פתאום עוד ועוד נשים מספרות על הרצון העז באמהות, על השנים הרעות של הניסיונות, על הקשיים בזוגיות ומול הסביבה ותחושת הכישלון וחוסר הערך כאשר נראה היה שלא תוכלנה להיות אמהות. ובסוף, בסוף לכל הנשים במעגל הזה היו ילדים ומשפחות והן הראו תמונות וסיפרו על החכמות של הילדים והיופי, ודיברו על חיתולים ולולים וגני שעשועים ובתי ספר. זה לא פתרון קסם, פונדקאות, אבל אני מודה שבפורום הזה זה קצת הרגיש ככה, ואני הקשבתי וחשבתי לי, בחיי, זה הדבר הכי משמעותי שעשיתי, מה זה בחילות או מבטים חשדניים ביחס לזה, ופעם ראשונה שעברה לי ברצינות המחשבה על תהליך נוסף.

הכריזה במטוס מבקשת שאסגור את המחשב לקראת נחיתה, ואני תכף נוחתת חזרה לחיים עצמם ולהתמודדות שיש בהם כרגע, שקשורה – לא קשורה, וגם עליה עוד אספר ברגע שאוכל.

ובינתיים שבת שלום ושגרה נעימה.

עוד מהבלוג של הפונדקאית

היריון מרובה אמהות

כתבתי ביום של בדיקת הבטא: "אז פיזית אני בהיריון, ורגשית נמצאת אפשהו בין לא לעכל בכלל לבין לחוש שזה מובן מאליו לגמרי. איכשהו הנחתי שההפקדה הזו תצליח, עד כדי כך שביום בו הייתי אמורה לקבל מחזור השבוע לבשתי בהיר, וכשהתבוננתי על...

תגובות

פורסם לפני 8 months

חום יולי אוגוסט: על החלטות רפואיות בקבוצה ועל חופש התנועה

אני באמצע החודש השביעי, ההיריון מתחיל להיות כבד לי וחם, וחצי יולי ואוגוסט שלפני נראים ארוכים מתמיד. בשני ההריונות שלי ניצלתי מן הקיץ: דורון נולד בתחילת יוני ושחר בסוף מאי, ושני התאריכים תוכננו בדקדקנות בהתאם לבגרות...

תגובות

פורסם לפני 7 months
תצוגה מקדימה

דמדומי היריון

אני היום בשבוע 39+1, בדיוק היום בו ילדתי את ילדיי שלי. עוד לא בדרך לחדר לידה, אבל זה יכול לקרות כל רגע, ואני במצב המתנה. שמועות אומרות שתאריך הלידה תלוי בגנטיקה של העובר, כך שאין לדעת במקרה הזה, ואחרות אומרות שפונדקאיות נוטות...

תגובות

פורסם לפני 4 months

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה