לאחרונה מצאתי את עצמי ניצבת בפני שלל משימות מאתגרות מתחומים שונים, מקצועיים, משפחתיים ואישיים, ובכל פעם מחדש עלה בתוכי המשפט הזה – למלא את היש. בשבילי המשמעות שלו היא למצוא מה יש בתוכי שיכול לעזור לי או לשרת אותי כדי לצלוח את המשימה באופן סביר ומעלה או פשוט להתבונן בתוכי וסביבי ולמצוא את ה'יש' שלי ולעשות לו עוד מקום, שיהיה לי עוד ממנו. הנה כמה דוגמאות מהזמן האחרון:
להיפרד מחתולת הבית בת ה-21 מתוך כאב וצער אבל גם מתוך הזיכרון של כל הטוב, השמחה והאהבה שחלקנו איתה עד לפני שבועיים.- לשמוע יומיים לפני מועד ההרצאה הראשונה בחיי לפני קהל ששותפתי להרצאה לא תהיה ושאהיה שם לגמרי לבד ולא לאבד את העשתונות למרות הבהלה הראשונית. אחר כך לנשום עמוק ולהיזכר שאני יודעת שאני שולטת לגמרי בנושא ההרצאה, מתוך כך לכתוב הרצאה חדשה שתתאים לפורמט החדש ובבוא הרגע אפילו ליהנות כאילו נולדתי על הבמה הזו (בשבוע הבא המשובים יגידו אם גם הקהל הרגיש כמוני).
- לשחרר את כל זה לחלוטין ערב לפני ההרצאה ולהתפנות כל-כולי לחתונה של חבר אהוב. לדעת ששם, כשאחגוג ביחד עם קבוצה אחת מיוחדת בחיי את השמחה הזו, אוכל להרגיש בתוכי את הקשר שלנו ואת כל מה שהוא מביא אל חיי ולהתמלא, להתרחב ולהישען על כל זה למחרת, כשאעמוד מול הקהל.
- לבדוק עם עצמי שוב ושוב ושוב מהו הדבר שבאמת ממלא אותי מבחינה מקצועית ואישית וללכת עם זה עד הסוף. זה לא כל כך פשוט כשנערמים חשבונות על השולחן, אבל בתוכי זה מרגיש הכי נכון. כך אני מוצאת דרכים יצירתיות לנתב את עצמי בין הפרנסה לבין המקצוע העתידי שאני רוכשת בשנים האחרונות, מפנה לו יותר ויותר מקום ביומיום שלי ונשענת על ה'יש' החדש כדי לחזק גם את האחר.
- ללכת מדי דצמבר כבר קרוב ל-20 שנה לארוחת יומולדת מסורתית של חברה, לפגוש שם תמיד את אותם אנשים ולראות את כולנו גדלים וצומחים ומשתנים לאורך הזמן. להרגיש את עצמי שייכת ולהתרגש בכל שנה מחדש כי הם המראָה הכי ותיקה שלי לדרך שעברתי לאורך השנים. וגם להודות לחברה שמתעקשת בכל שנה לכנס אותנו ולאפשר לי להתמלא שוב (ואני לא מדברת על האוכל).
- להסתכל בעיניים חדשות על הבנות שלי ועל הקשר שלנו – עם כל אחת בנפרד ועם שתיהן ביחד, ולהרגיש פיזית ממש איך מתרחב לי הלב. לדעת שהקשר אינו מובן מאליו, אבל הוא הכי 'יש' שיכול להיות, הכי הכי. לענוד אותו על לוח ליבי בגאווה כל יום, כל היום, לכל מקום, ולדעת שמה שאני מרגישה – הוא שלי לעולמים. ולשמוח באמת, מבפנים.
- לדעת שאנשים וקשרים זה ה-דבר בשבילי, לזכור שעבודה היא רק עבודה למרות הלחץ לפרנסה, לזהות בתוכי מתי אני הכי צריכה את האנשים והקשרים בחיי ולפנות בתוכי ובכלל זמן בשבילם. כך אני אוגרת בתוכי עוד ועוד מהטוב הזה שממלא אותי כדי שאוכל להמשיך ביומיום שלי, שיכול לפעמים להיות עמוס, מייגע ומתיש מאוד. ממש כמו לתדלק את הרכב.
בטח הבנתם את העניין: כמו שאמרתי בהתחלה – לחפש בכל מקום את מה שנמצא, מה שגורם לי להרגיש טוב עם עצמי ועם העולם ולתת לו מקום. הרבה מקום. כל כך הרבה עד שאפשר ממש להתרווח בתוכו, להישען ולקבל גם את הקושי. למלא את היש, אני אומרת, ומשקפים ורודים, זה כל הסיפור.
