הורמונים ומצב רוח – הקשר הפחות מדובר
ההורמונים בגוף שלנו הם כמו תזמורת – ואם כלי אחד מנגן חזק מדי או חלש מדי, כל המנגינה מתערערת. אסטרוגן, לדוגמה, משפיע ישירות על רמות הסרוטונין – אותו "הורמון אושר" שמכתיב איך נרגיש. ירידה באסטרוגן, כמו לפני מחזור או בגיל המעבר, עלולה להוביל לדיכאון, עצב עמוק, ואפילו לתחושת חוסר ערך. גם קורטיזול – הורמון הסטרס – משחק כאן תפקיד. כשאנחנו תחת עומס מתמשך, רמות הקורטיזול נשארות גבוהות, והגוף נכנס למצב חירום תמידי. זה לא רק מעייף – זה שוחק נפשית, ולפעמים גם גורם לנו להרגיש שלא משנה מה נעשה – זה לא מספיק. ההבנה שהתחושות האלו הן תגובה פיזיולוגית ולא "אשמה אישית", יכולה לשנות את הדרך שבה אנחנו מדברות לעצמנו. זה לא תירוץ – זו תובנה שמובילה לפעולה מותאמת וחומלת.
כשמרגישות ירידה חדה – לבדוק גם את הגוף
תחושת "אין לי ערך" שמופיעה פתאום, או מחמירה בתקופות מסוימות, היא לפעמים סימן לשיבוש הורמונלי שדורש התייחסות רפואית. תת-פעילות של בלוטת התריס, למשל, עלולה לגרום לעייפות, ירידה במוטיבציה ותחושת כובד רגשי – וזו בעיה מאוד נפוצה בקרב נשים. גם חוסר בברזל, חומצה פולית או ויטמין D עלולים לגרום לתחושות של דכדוך וחוסר משמעות. יש גם תסמונות ברורות יותר, כמו PMDD (תסמונת קדם-וסתית דיספורית) שגורמת לתנודות רגשיות חריפות במיוחד. כלומר, לפעמים מה שנראה כמו דיכאון או "חולשה נפשית" הוא בעצם איתות ביולוגי שדורש טיפול. אם אתן מרגישות שזו תחושה שחוזרת על עצמה, בעוצמה שלא מרפה – זה לא הזמן להתכנס. זה הזמן לקבוע תור לרופאת המשפחה או אנדוקרינולוגית, ולעשות בדיקות דם מקיפות. בריאות נפשית מתחילה בהקשבה עמוקה לגוף.
איך מטפלים? שילוב בין גוף לנפש
החדשות הטובות הן שיש היום הרבה דרכים לאזן הורמונים ולחזק את הוויסות הרגשי – חלקן רפואיות, חלקן התנהגותיות, ורבות מהן מבוססות על איזון כולל בין גוף לנפש. לפעמים רופאה תציע טיפול הורמונלי, או תרופות שמשפרות את פעילות הסרוטונין. אבל גם תזונה מותאמת, שינה איכותית ופעילות גופנית קבועה משפיעים משמעותית על ההורמונים. למשל, הליכה יומית של חצי שעה משחררת אנדורפינים, מורידה את רמות הקורטיזול ומאזנת את רמות הסרוטונין. גם טיפול רגשי – בין אם זה CBT, פסיכותרפיה או מיינדפולנס – עוזר להבין את דפוסי החשיבה, להפריד בין אמת לפחד, ולבנות תשתית פנימית יציבה יותר. כל אחת מוצאת את השילוב שמתאים לה, וחשוב לזכור שאין פתרון אחד שמתאים לכולן. מה שכן – כשמתחילים להרגיש טוב בגוף, גם הדיבור הפנימי מתחיל להתרכך.
לדבר על זה – כי לבד זה כבד יותר
תחושת חוסר ערך נוטה להכניס אותנו למעגל שתיקה. אנחנו חושבות ש"זה רק אנחנו", ש"כולן מסתדרות חוץ ממני", ושאם נשתף – יחשבו שאנחנו חלשות. בפועל, השיתוף הוא בדיוק מה שיכול לשבור את תחושת הבדידות ולהתחיל תהליך של ריפוי. גם אם את לא מרגישה מוכנה לטיפול – דברי עם מישהי קרובה, חברה, אחות, או אפילו קבוצה בפייסבוק שעוסקת בבריאות נפשית. התחושה שאת לא לבד, שיש עוד נשים שמרגישות ככה, היא מרגיעה מאוד. זה לא אומר להישאר שם – זה רק הצעד הראשון בדרך החוצה. כי הרבה פעמים, רק כשאנחנו אומרות בקול "אני מרגישה שלא רואים אותי", אנחנו מתחילות להחזיר לעצמנו את היכולת לראות את עצמנו באמת. והערך שלך – הוא לא מותנה. לא באיך שאת נראית, לא במה שהספקת היום, ולא ברמת הקורטיזול שלך. הוא פשוט קיים.
את לא שבורה – את בתהליך
אם הגעת עד לפה, כנראה שיש בתוכך קול קטן שמבקש שינוי. וזה מדהים. התחושה שאת לא שווה, גם אם היא חזקה, היא לא מי שאת. היא סימן. לפעמים סימן לחוסר איזון הורמונלי, לפעמים לקריאה פנימית להתבוננות, ולפעמים פשוט עייפות עמוקה שדורשת מנוחה רגשית. כל אישה חווה רגעים כאלו – חלק בוכות, חלק נאלמות, חלק מנסות להחזיק חזק. אבל כולן ראויות לאהבה, לתשומת לב, לטיפול – וכולן, כולל את – יכולות ללמוד להרגיש שוב שוות. זה לא קורה ביום אחד, אבל זה קורה. דרך שילוב בין טיפול רגשי, התייעצות רפואית, תנועה, תזונה ואמפתיה עצמית – אפשר לחזור להרגיש בטוחות, מחוברות ונוכחות. את לא צריכה להיות מושלמת כדי להיות ראויה. את ראויה פשוט כי את – את.