תארו לעצמכם שאתם מגיעים למקום עבודה חדש: בניין אפרורי מבטון, מסדרונות ארוכים עם חדרים סגורים בדלתות משני הצדדים. כשאתם נכנסים, מחלקים אתכם לקבוצות לפי תאריכי הלידה שלכם, בלי קשר לידע שלכם או לניסיון שלכם. כל קבוצה חדשה נשלחת לחדר ובתוכו מתחילים לעבוד, בשקט מוחלט, כאשר מנהל העבודה מחליף את המשימה פעם ב45 דקות, בלי להתחשב במה שהספקתם או לא. מי שמעז לדבר או להתנגד מתויג מיד כבעייתי ונשלח אל הבוס הגדול לשיחת נזיפה.
מה הייתם מרגישים?
רוב האנשים שאני מכירה לא יחזיקו מעמד בעבודה כזו יותר מיום. בסוף היום הראשון, הם יילכו למי שאחראי, ויודיעו לו שלכאן הם לא חוזרים, אם הם היו מצליחים בכלל להחזיק מעמד יום שלם.
עכשיו תארו לעצמכם שהייתם חייבים לחזור לשם. יום יום. במשך 12 שנים. איך זה היה מרגיש אז?
חלק מכם כבר הבינו שאני מדברת על בית הספר. בתי הספר, כפי שאנחנו מכירים אותם, הוקמו בעידן המהפכה התעשייתית והמעבר לעבודה במפעלים, ובמידה רבה, הם שמרו על האופי הזה ב200 השנים האחרונות. בעוד שכל תחומי החיים האחרים השתנו באופן דרמטי, בית הספר נראה ומתנהל כמעט בדיוק כמו שהוא נראה והתנהל אז.
הבעיה המרכזית בשימור החינוך הזה היא שהילדים של היום יותר חכמים מאיתנו. זה לא סתם ביטוי, זה מוכח. מחקרית. בחמישים השנים האחרונות האיי.קיו בעולם עלה בממוצע ב17% והנתון הזה הולך וגדל. יש לזה שם מחקרי, אם בא לכם לקרוא על זה עוד- קוראים לזה "Flynn Effect" או "אפקט פלין" על שם החוקר שגילה את הנתון הזה.
כלומר, כל ילד שנולד היום הוא בממוצע בעל מנת משכל גבוהה ב17 אחוז משל הוריו. אם תוסיפו לזה את העובדה שכמעט לכל המידע בעולם הם יכולים להגיע בהזזת אצבע ואין להם שום צורך במבוגרים כדי ללמוד, תבינו שהחינוך מוכרח להשתנות. שתי העובדות האלה מערערות את הסמכות בעולמם של הילדים באופן דרמטי ומשאירות אותם מבולבלים וחסרי כיוון. בהתבוננות היסטורית, זה מצב חדש לחלוטין. לא היה מעולם בהיסטוריה, לפני העידן בו אנחנו חיים, מצב שבו הורים ידעו פחות מילדיהם. המקום היחיד בו אנחנו מכירים את זה הוא בהגירה של משפחות, וכידוע, משבר הגירה מפרק את ההורים מסמכותם והוא משבר עמוק גם עבור הילדים.
מכאן אנחנו מבינים שכל מה שאנחנו יודעים על חינוך סמכותי הוא כבר לא רלוונטי, ושאנחנו חייבים לשנות באופן יסודי את האופן שבו אנחנו מתייחסים לילדים שלנו ואת הדרך בה אנחנו מחנכים אותם. ורק לדבר אחד אין תחליף, בתוך הטכנולוגיה המתפתחת. לדבר הזה קוראים יחסים. על זה חינוך צריך להיות מבוסס. על המקום בו אנחנו, המחנכים וההורים, עוזרים לילדים למצוא את עצמם ואת מה שהם טובים בו, דרך השראה, קשר עמוק ויחסי קרבה. את זה אף מחשב לא יוכל לחקות. למדנו במשך שנים, מהמחנכים וההורים שלנו, שהמטרה של חינוך היא להשיג שליטה על הילדים, אבל זה פשוט לא נכון. חינוך הוא הפלטפורמה שמאפשרת לאדם למצוא את הייעוד שלו, את הדבר הזה שמעורר אותו לחיים, את התשוקה שלו, את מה שקן רובינסון קורא לו: "המקום הנכון" או "האלמנט".
כדי להבין איך העולם שלנו יראה אחרי שנשנה את החינוך, תארו לכם מצב בו כל ילד מגלה את ה"אלמנט" שלו כבר בגיל 3. הוא מבין מה ממלא אותו תשוקה, מה מרגש אותו, מה משמח אותו בגיל צעיר מאוד, והוא מקדיש את חייו ואת השכלתו לפתח את הכישרונות והתשוקות שלו.
תארו לכם עולם של מאסטרים. עולם שבו כל אחד יודע מה הייעוד שלו כבר כשהוא בן נוער, ומתאמן על המימוש שלו בצורה הכי טובה, בלי לחכות לגיל 40 ולתסכול המתלווה ללכת לעבודה שאתה שונא.
זה לא חלום אוטופי. זאת מציאות בהרבה יישובים, ארגונים ובתי ספר שאני מלווה כחלק מתהליכים של עיצוב יוקרה חינוכית.
וכל הורה שמה שכתבתי נגע בו, יכול לדאוג שזה יקרה בבית הספר של הילדים שלו.
עכשיו בואו נדאג שזה יקרה.
הגיבו, שתפו, העבירו לחברים. שכל מי שצריך לקרוא, יקרא, ונצליח יחד לשנות.