תראו אותי! על עצמי כמעט לספר ידעתי

קחו תרגיל.

שבו וכתבו על עצמכן. מה המשפט שאומר עליכן הכי הרבה?

לא פשוט, נכון?

אחד הדברים הקשים לכתיבה הוא על עצמי, אודותיי, מי אני ועוד שאר הכותרות שאנו קוראים כשאנשים רוצים להציג את עצמם בדף העסקי, בפרסום, בבלוג.

אני חושבת על זה קצת כעמידה בעירום, מול מראה גדולה, פרוז'קטור גדול דולק ומאיר כל פינה, כולם רואים ואין לאן לברוח.

הכתיבה על עצמי צריכה להיות מדויקת ומזוקקת, להגיד הרבה במעט משפטים. בפרופיל בבלוג שלי כבר ערכתי כמה פעמים את הכיתוב ושיניתי את התמונה.

'אמא', אמרה לי המתבגרת ביום טוב שלה, 'את חייבת לשנות את התמונה, היא ישנה, את נראית היום הרבה יותר טוב.'

נו, אז שלא אעלה תמונה חדשה? בוודאי שהעליתי.

הטקסט הקודם היה כזה:

שמי יעל, בת 52, אם למעין ונועה, בת זוג לע. ואנחנו חיים בזוגיות מאושרת בקיבוץ הזורע.

במשך 22 שנים הייתי סוכנת נסיעות, ובשנה האחרונה הגשמתי חלום ופתחתי סדנאות המיועדות לנשים, לכתיבה וליצירת בלוג 'בלוג משלך'.

נחמד, נכון? אבל לא בדיוק משיג את המטרה.

וגם שאלתי את עצמי: את מה אני רוצה להבליט?

את הגיל?

את העובדה שאני אם לשתי בנות?

שאני בת זוג?

כיף לקבל פרטים על חיים אישיים. זה מכניס את הקורא או הלקוח לחייו של הכותב והופך אותו קצת לחבר שלו.

הנה, אתן יודעות את שמותיהן של בנותיי, את האות הראשונה בשמו של בן זוגי, אנחנו כבר כמעט משפחה.

במשפט השני יש פרט מההיסטוריה המקצועית שלי שמוביל למשפט החשוב הבא, כי מה שאני עושה היום הוא הגשמת חלום אישי.

ורק עכשיו הקורא שאולי קצת מסוחרר מעודף המידע, למד שאני מרצה ומנחת סדנאות לכתיבה וליצירת בלוג.

יכול מאד להיות שאת חלק מהקוראים והלקוחות שלי כבר איבדתי.

אם חשוב לכן להבליט את עניין הגיל כי הוא חשוב לעיסוק שלכם, כתבו אותו בהתחלה.

אני גאה בגילי, אבל את הטקסט על עצמי כתבתי כשהייתי בת 52, אבל הזמן כידוע אינו עומד מלכת וכל שנה אשנה את הכתוב?

אחת מתלמידותיי בסדנה 'בלוג משלך' נתנה לי רעיון לכתוב: בת 50+. 'זה ייתן לך שקט עכשיו עד גיל 60', ובחיי שהיא צודקת.

אני רוצה להבליט בגדול, באורות ניאון, בשלטי חוצות את העובדה שאני מרצה ומנחת סדנאות לכתיבה וליצירת בלוג וגם מלווה תהליכי כתיבה.

בנקודת הזמן הזו בחיי, בעסק שלי זה כרטיס הביקור האישי והעסקי שלי.

המטרה שלי היא שמי שיקרא את הבלוג שלי, את דף הפייסבוק שלי, יידע שכאן יש מישהי שהיא אוטוריטה בתחומה והיא אומרת את זה בקול גדול.

וכך, לקחתי את המשפט הזה שהיה אחרון וביישני והבאתי אותו עם הרבה גאווה לראש הטקסט.

מרצה ומנחת סדנאות לכתיבה וליצירת בלוג – 'בלוג משלך', יועצת ומלווה תהליכי כתיבה. בלוגרית וותיקה ואוהבת מילים.

אני חושבת, שאחד הקשיים בלכתוב 'אודות', הוא שאנו ולא אחרים אומרים את שבחנו בפני הקהל.

מה, שאגיד את שבחי בפניי? בפניכם? שאכתוב אותו בגדול בפייסבוק, ברשת, בדף העסקי, בבלוג שלי?

זה לא יישמע שחצני?
כי הרי לימדו אותנו שצניעות זה ערך יפה ונחכה שאחרים יגידו. אז אמרו. כל כך הרבה דברים שאמרו לנו כבר לא קיימים והעולם השתנה וצורת השיתוף היא אחרת.
אני לא צנועה בכלל. בשביל מה? כיף לי להבליט את עצמי.
להגיד: תראו אותי.
אני מרצה בכל הארץ, נשים נרשמות לסדנאות שלי, כותבות ומתייעצות איתי.

בעשר אצבעות בניתי את מי שאני היום. את עצמי המצאתי מחדש.

אני רוצה לומר:

דברים שתלמדו אצלי, לא תלמדו באף מקום אחר.
למה? כי אני מלמדת תשוקה.
כי אני לשה את המילים.
אני עושה אהבה עם האותיות.
אני מאוהבת בבלוג שלי והוא מצידו עושה לי נעים בגוף.
הכתיבה, כמו מעשה האהבה צריכה להיות עם כוונה מלאה, בהתרכזות, בהקשבה, בפתיחות, בהסרת מחסומים ובאנחה גדולה מלאה בהנאה.

אני רוצה לתת לכן טיפ: כתבתן על עצמכן ואתן לא בטוחות שהטקסט משקף אתכן ומשיג את המטרה?

שילחו לחברה, לקולגה, למישהי שאתן סומכות על דעתה ותבקשו משוב. עוד זוג עיניים ידייק את הכתיבה שלכן.

והכי חשוב, כתבו בשמחה ופרגנו לעצמכן. הגעתן לכאן בזכות ולא בחסד, והקוראים שלכן ישמחו ללמוד מי אתן.

מראה לך / אגי משעול
מִתְפַּשֶּטֶת בִּשְבִילְךָ עַד לִכְתַב יָדִי
עַד שֶרוֹאִים לִי אֶת הַגְּרוֹנִיוֹת
אֶת הַנַּחְצִיּוֹת
אֶת הָאֶהֱוִי
עַד שֶרוֹאִים לִי אֶת הַסָּמֶךְ
וְאֶת הֲכִי סוֹפִיוֹת שֶלִּי
אֶת הָעֵצִים מֵהֵם עֲשוּיִם
נְיָר, חֲלִילִים וְשֻלְחָן הַכְּתִיבָה
עִם הַכִּסֵּא הַמֵּסֵב אֵלָיו
רֵיק
כְּשֶאֲנִי בָּאָה אֵלֶיךָ
שֶתִּקְרָא לִי בַּדְּיוֹ.