בית חם
אלימות וניצול ילדים במשפחה
14 יוצרים ישראלים ובינלאומיים נוגעים ישירות בנושא בעצב חשוף
היוצרים המשתתפים בתערוכה:
גד אפוטקר, דוד אמויאל, יעל בלבן, נועה בן-נון מלמד, חיה גרץ רן,
מלי דה-קאלו, נורית ירדן, גיא כהן, בתיה מלכא, סיליה קא טונג, שרון רשב"ם פרופ, ד"ר אנדריי שרף, המשוררת והסופרת שֶז וערן דוד בדינרי
התערוכה מוקדשת לכל הילדים שהיו והינם, וקיוו
ועודם מקווים לבית חם
אוצרת: נורית טל-טנא
30/8/14 – 30/6/14
התערוכה "בית חם"העוסקת בנושא הכואב של אלימות וניצול ילדים במשפחה, מציגה את קולותיהם ועבודותיהם של 14 אמנים ישראלים ובינלאומיים הנוגעים ישירות בנושא בעצב חשוף וללא מסכות.
התערוכה תוצג בגלריית המשכן בית מאירוב בחולון בין 30/8/14 – 30/6/14
אוצרת התערוכה: נורית טל-טנא
שבירת המיתוס של הבית והמשפחה כמקום בטוח עבור ילדים הפכה בשנים האחרונות לנושא רלוונטי מתמשך בחיינו. תמונות מטושטשות של הורים שטלטלו את תינוקם, סיפורים על אם מרעיבה, אב הנוגע באברים המוצנעים של ילדיו או הורה המשליך אותם מראש מגדל, הפכו לידיעות מתחלפות בתוך בליל המידע בכלי התקשורת.
ל"גיבורי העלילות" אין פנים ושם. במקרה הטוב, כשהמידע סוף סוף רואה אור, המועד מאוחר מדי ופצעים שלא יגלידו נותרים בנשמותיהם של הילדים הרכים. לאורך ההיסטוריה התרחשו מקרי התעללות משפחתיים רבים, אלא שהיום, בעידן התקשורתי,שבו הדיווחים הולכים ומתרבים והמודעות הציבורית גוברת, חל שינוי בחשיפה לתופעה ולממדיה.
התערוכה "בית חם" אינה מנסה לבחון את סיבת קיום האלימות המשפחתית הביתית ושורשיה ואינה מפנה אצבע מאשימה כלפי ההורים דווקא, אלא מבקשת מכל אחד מאיתנו לחדד את ההכרה בקיומה המוסווה, המשותף והקיים בכלל החברה, כאשר אין תמיד אפשרות לנבא אודותיה ולסמן את גבולותיה. מה שמתבקש מאתנו הוא לפתוח עיניים אוזניים, לב וידיים למתרחש לצדנו – לפעול ולהגיב.
14 אמנים ישראלים ובינלאומיים יציגו בתערוכה בהם: גד אפוטקר, דוד אמויאל, יעל בלבן,
נועה בן-נון מלמד, חיה גרץ רן, מלי דה-קאלו, נורית ירדן, גיא כהן, מלכא בתיה, סיליה קא טונג, שרון רשב"ם פרופ, ד"ר אנדריי שרף, המשוררת והסופרת שֶז, שתכני שירתה עוסקים באלימות מינית ומשפחתית, וערן דוד בדינרי- מוזיקאי וסופר, אשר חווה התעללות בילדותו בעבודת סאונד/שיר של יוצר אחד – "פעם אחת לא מזמן".
כך למשל מוצגת הארנבת הרישומית של יעל בלבן משמשת עבורה כדימוי שמטרתו לחשוף את העוולות. דימוי הארנבת מוגדל לממדי ענק, כהעתק ישיר מעבודתו של ונצ'סלב הלר, חרט צ'כוסלובקי מאמצע המאה ה-19. הארנבת כדימוי המתקשר לילדות,פריון, פחד, זריזות, ומיניות (playboy). "הארנבת שלי היא ממין נקבה עבורי והיא מסמלת את הילדות. ילדים, שעברו ועוברים התעללות במשפחה, מנושלים מהילדות והופכים מהר מאד למבוגרים קטנים ועצובים. לכן, לארנבת שלי יש מבט בוגר. הארנבת זו חיה בעלת פרווה רכה, שכיף לחבק אותה והיא נמצאת תכופות בפינת ליטוף בגני חיות. אך בתוך הפרווה הרכה הילדים משאירים את צרותיהם, את הסיפורים שאינם יכולים לספר ולבטא בצורה ברורה לאף אחד. לכן, הארנבת שלי מפוחלצת מסיפורי זוועה של התעללות מינית אך בלי זיהוי של המתעלל, כי לרוב זה אחד מבני המשפחה, וזו יכולה להיות גם האם עצמה. הארנבת מוגדלת לממדי ענק, כוונתי לומר שיש מעשים מבישים, שלכאורה קשורים ב"מעשים קטנים", שאני רוצה להגדיל ולפרסם, בל יראו וייראו"- (יעל בלבן).רישום זה, המצטרף לרישומיה הקודמים, משלב את האמוציונאלי עם השכלתני. רווי רגשות וסודות, הוא מאפשר באמצעותו להעלות זיכרונות אלימים, טעונים ומורכבים.
חיה גרץ-רן, מציגה בתערוכה מקבץ עבודות המהוות המשך ישיר לקריאת סך יצירתה. מקבץ העבודות מהוות המשך ישיר לקריאת סך יצירתה. גרץ רן ממשיכה לחקור ולאמת זיכרונות ותפיסות, שהיו חלק מחינוך הבנות של דור קום המדינה דרך חפצים נשיים/ ילדיים פגומים. הסבל והכאב נותנים את ביטויים לא רק בדימוי עצמו, המצויר, אלא גם במצע, בצורתו, בחיתוכי הדמות, בסימני הזמן, בשריטות, בחריכות ובלכלוך המקוריים.בפעולה הציורית שלה, יוצרת גרץ – רן דימויים של ילדות ומתבגרות, המתייחסים להיסטוריה של החברה הישראלית. גם בעבודותיה אלו היא ממשיכה לחקור ולאמת זיכרונות ותפיסות, שהיו חלק מחינוך הבנות של דור קום המדינה דרך חפצים נשיים/ ילדיים פגומים. כך מוצגים קרשי חיתוך ישנים ושרוטים, "מצעים קשים", ועליהם דימוי פיגורטיבי – רגלי ילדות תחת חצאית לבנה מתנופפת.עוד בתערוכה – מגש עץ שפורק מכיסא האכלה לתינוק משנות ה-40. המגש הינו מלאכת יד אומן, צבוע בצבעי עץ וחרוזים מושחלים על "מסילת" מתכת. חיה יוצרת התערבות ציורית וביקורתית גם במגש זה: "ההתערבות שלי בדימויים המצוירים נועדה להדגיש את התפיסות החברתיות, שהתקבעו בנוגע לתפקידי בת/בן. בציור ה"תמים" (כפי שהוא נראה במבט ראשון) – "הילדה" מסומנת כחלשה ומאפשרת פלישה אלימה (של הילד האוחז בכלב) לגוף הפרטי, האינטימי. מלאכת ההשחרה של הילדה והכלב נועדה לייצר נתק מהאידיליה המצוירת על המגש. המשפט: "תגמרי יפה בפה" נאמר על ידי אימהות. המשפט מהדהד בזיכרוני ומעלה שאלות אודות מסרים גלויים ונסתרים שמועברים מנשים אל נשים (דור הבנות) בהקשרים לגבולות הן אישיים והן פוליטיים" (חיה גרץ רן).
האמנית הסינית סיליה קא טונג (Silia Ka Tung)מציגה בובות בד זעירות, תפורות בחוטים צבעונים בשילוב פייטים וחרוזים. הבובות בתערוכה, כאובייקטים של פיסול רך, הן צבעוניות וזוהרות כממתק, כאוצר, ויחד עם זאת, הן חסרות פנים, סתומות עין וללא חיוך, מוצגות בפיסוק רגליים, ולחלקן הווגינה בולטת החוצה. הבובות מייצגות, מחד, בובת משחק רכה, נעימה ומרהיבה ומאידך, הן נוגעות בסוד מסתורי ואלים.
התערוכה מוקדשת לכל הילדים שהיו והינם, וקיוו ועודם מקווים לבית חם
פתיחת התערוכה: יום שני 30/6/14 בשעה 20:00
גלריית המשכן "בית מאירוב"
רח' הרצפלד 31, חולון. טל: 03-6516851
שעות פתיחה: ג', ד', ה' 17:00-20:00; ו' ושבת 10:00-13:00
הכניסה לגלריות העירוניות בחולון ללא תשלום
