זה קרה ברגע אחד, אני זוכרת את זה ממש. אני יושבת בחדר מספר 6 במחלקה האונקולוגית ילדים בשניידר ובדיוק אחת האמהות אמרה לי שאני צריכה להיות פסיכולוגית כי אני מחבקת ותומכת כאן בכולם, הרי הבטחתי לעצמי שאני לא נשברת ורק מחזקת. זמן קצר לאחר מכן, גיא ישן ואני רואה טלוויזיה ומתחילה לנדוד במחשבות שאולי אלך ללמוד טיפולי פנים כדי לגעת באנשים מבפנים וכך זה ישתקף להם בפנים. בכל זאת, אני מתבוננת על עצמי במראה ובקושי מזהה מי אני, הפנים עייפות ומראות את כל הסימנים של הלילות והימים כאן. בכל זאת לחיות במחלקה הזו, זה לא פשוט. מדהים כמה הנשמה משתקפת בפנים שלנו. אבל אני כימאית בכלל מגיעה מעולם התרופות וחייבת להיות מציאותית שברגע שנסיים את הסאגה הזו, אנחנו חייבים לחזור למסלול ולשקם את המשפחה הזו, נפשית וכלכלית.
צילום: אלבום פרטי.
וכך באמת היה. אני מוצאת את עצמי בתפקיד חדש, מתמחה בציוד רפואי להנשמה והרדמה והמשרה הזו מעולה עם משכורת גבוהה. אני במשימה, חייבת לשקם את המשפחה ולתת יציבות לכולנו. הימים עוברים ואני יודעת שחסר לי משהו, אני לא מרגישה שאני במקום הנכון שלי. חשבתי שאלו הפחדים שלי שאולי יש סיכוי שנחזור למחלקה שוב ומנפנפת את המחשבה הזו ממני. החיים מתחילים להתייצב, הילדים במסגרות ואנחנו עובדים. משהו קורה לי, אני לא יכולה לשים על זה את האצבע. אולי זה לחץ? אולי זה פשוט הטירוף בעבודה? למה כואב לי הראש? למה אני לא זוכרת דברים? מה קורה לי? המציאות הכתה בי ועכשיו אני המטופלת ואני צריכה לטפל בעצמי. אני קוראת לזה: ויקום היקום ויתן לי בעיטת התעוררות ואכן התעוררתי רגשית, נפשית ופיזית. הבנתי שאני צריכה לחיות כאן ועכשיו ואין לי זמן יותר לבזבז על מה שאני אמורה לעשות כי ככה חיים בעולם שלנו ושיש לי יעוד בחיים וזה לטפל באנשים מבפנים דרך עור הפנים שלהם.
קמתי בבוקר, נסעתי, שילמתי, התפטרתי והתחלתי ללמוד את אהבת חיי. אמרו לי שאני משוגעת. אמרו לי שאני חיה בעולם תלוש מהמציאות. אמרו לי שאי אפשר לקום בוקר אחד ולעשות מה שבא לי כי יש לי משפחה לפרנס, שאני מדרדרת את המשפחה שלי לתימהון. אמרו לי חלומות אמורים להישאר בגדר חלומות ואי אפשר פשוט להחליט לצאת ולהגשים. אמרו לי שאני לא אצליח בכלל כי יש מיליון כמוני ומה מיוחד בי בכלל. יצאתי למסע להגשמת החזון שלי לבד אבל אני כבר מכירה את הלבד הזה ואני יודעת שאם אני רואה את זה בראש שלי, אני אצליח. התקופה הזו הייתה מלווה בבכי ופחד, אבל עברתי אותה כי ידעתי מה אני רוצה להשיג. ידעתי שאני נועדתי להצליח.
שלוש שנים עברו מהיום שסיימתי ללמוד. אני קוסמטיקאית בדיוק כמו שרציתי להיות עם הבנה ברורה שאני מטפלת באנשים לפני הכל. בידיעה שאני לא שופטת, לא ביקורתית, אני אשת סוד. אני נוגעת בנשמה ובמה שקורה לכם בפנים מבפנים ומשלבת את היותי כימאית והידע מדעי שלי וכך זה מתבטא בעור הפנים שלכם. תודה לך גיא שלי שלימדת אותי שאין זמן לחכות כדי להגשים את מי שאני, בזכותך אני שלמה.
צילום: ציפי ביבי
מוזמנים לעקוב אחריי: https://www.facebook.com/keren.hassidshnitzer
https://www.instagram.com/kerenor_cosmetics/