כחלק מהחיפוש של עצמי את עצמי בעצמי
ניצלתי את תכונת ההקשבה וחיפשתי בכל מפגש עם אנשים כיוון שאולי אצליח למשוך ממנו קצה חוט
לניעור הכישרונות החבויים בתוכי (או במילים קצרות יותר- אוטוטו חוגגת 40…)
ונחשפתי .
וזרמתי עם החשיפה הזאת.
בהתחלה במעטה חגיגי- זמן איכות עם חברות ! (ככל שיש לך יותר זמן – בתי הקפה נהיים פחות מקום איכותי לבילוי…:)
אז לקחתי אוויר ונשמתי עמוק לתוך עצמי.
ודיברתי אל עצמי בקול גדול ממש. אמיתי.
יערית – היום את הולכת להנות. לא להצליח. לא להכשל. לא למצות. לא למקסם. לא להרוויח. כלום.
רק להנות.
ותשמעו – זו בלבד- עבודה קשה !!
שעתיים וקצת של ניקוי מרתפי החשיבה (כמובן שהנייד היה כבוי) וניתוק עצמי מכל ניסיון לתת ציון על תוצרים או מסקנות להמשך.
התמקדות בבילוי המשותף. בחוויית הביחד. בהתנתקות מרעשי היומיום.
ובחידוד ההבנה- שהנה, מצאתי לעצמי שעתיים של מרגוע.
וכדרך שבה חודרת שלווה לנפש- היא מבקשת מקום של קבע.
רגע.
קבע זה כבר דורש להתעמת עם עצמי. מה אני רוצה בעצם.
שלווה ? לכי לשבת על חוף הים
מנוחה ? סגרי את הדלת ותיכנסי למיטה
חברות ? כל שבוע ? בסוף לא תתגעגעי לזמן איתן (הבלים. בחיים לא יחסר לי מכן J
אז גיבשתי לי עמדה.
אני רוצה זמן. קודם כל. זמן.
שהוא לעצמי. ואחכ הצטרפו כל הפרטים לתמונה שלמה. ושלווה.
והתחלתי להפגש עם חומר.
ולאחר מפגש שחשבתי שהוא חד פעמי שלווה בתחושה מצויינת של הצלחה.
הגיע הקבע. המפגש השני.
ועכשיו מה- מעלים הילוך. עולים שלב. נחשפים מחדש לעולם חדש.
מה זה חושף בי. מה זה פותח. מה אני צריכה להיזהר מלחסום.
כל כך הרבה מחשבות.
אז שוב. דיברתי אל עצמי בקול. גדול ממש. אמיתי.
אפעס, פחות השפיע…
ולאחר מפגש ארוך לא פחות. מנותק ועמוס בהתעסקות בידיים (שמאפשרות למחשבות לזרום ולא להתקע)
בעבודה עם אבניים – בסטודיו נעים עד מאוד- יצאתי עם כמה תובנות . לא רק לעבודה על אבניים.
קטנתי מלומר לגזור ולשמור- אבל לקרוא ולזכור יכול להיות יעיל באותה מידה :
- חייבים לזהות את הלב. את המרכז. ולהישאר צמודים אליו. כל העבודה מתחילה מהלב.
כל מה שלא תעשי – ברגע שזזת והתפזרת – התפזר החומר, הלכה העבודה. צריך להוריד את הרגל מהדוושה. אשכרה. לעצור. ולאסוף את הכל . לנעוץ חזק (לא ככה. עוד יותר חזק) במרכז.
ולהתחיל מחדש.
- כל פעולה מחייבת הכנה. גם פעולות שהן ספונטניות לכאורה- יחזרו לשלב הכנת הבסיס. הכשרת הלבבות.
- כמה שחשבת שאת מבינה תהליכים והסברים ואיך דברים אמורים לעבוד – לא הבנת כלום עד שלא התיישבת מול החומר והאבן התחילה להסתובב. והחומר נמס לך בין הידיים. כלום.
- עם כמה שדברים נראים מאוד פשוטים. ימין קדימה. שמאל עוטפת. להרים . להוריד:
- שום דבר לא פשוט.
- כל דבר שצריך שיעלה למעלה- חייב עטיפה מכל הכיוונים. ללא עטיפה מכל הכיוונים –מתפזרים.
- עוצמת האחיזה היא משמעותית ! ולא בהכרח כח זה מה שמצליח פה. בעצם – כח ממיס. מפרק. עוקר.
- כשיש רצון להעלות למעלה- צריך לתת דחיפות קטנות . ולשחרר. לא למחוץ. לשחרר. אח… לשחרר…
- כישלון והצלחה נמדדים ביחס לנקודת ההתחלה.
אז בסופן של שעתיים אין לי מוצר לצלם לכם. תצטרכו להאמין ש…. נתקעתי בשלב המירכוז. שלב שימת החומר בלב. הלב בחומר.
נכון שזו טכניקה. וגם טכניקה מסתבר היא שריר שצריך ואפשר לעבוד עליו.
אבל עדיין – משהו בתחושה שלאחר שעתיים לא הצלחתי לייצב את החומר – גרם לי להגיע הביתה
לפשוט על צלחת פיצה (ביתית אמנם אבל עדיין פיצה) ושקית במבה (ממולאת חלבה)
עוד משהו שעבדתי עליו בתקופה האחרונה וחשבתי הצלחתי לשלוט בזה.
כנראה גם הנושא הזה עוד לא מתיישב לי בלב.
