מאת קרול רבקה בראנט
הוצאת “אחוזת בית”, מאנגלית: דנה אלעזר הלוי. 408 עמ’ , 2016
“אחותי גרטה ואני ישבנו באותו יום אחר הצהריים מול הדוד שלנו, פין, כדי שיצייר אותנו כי הוא ידע שהוא גוסס”. שתי אחיות, דירה ניו יורקית, דיוקן ודוד גוסס – משפט פתיחה בלתי נשכח מארץ משפטי הפתיחה. זה כל מה שאנחנו צריכים לדעת כדי לצלול לתוך ספר הביכורים של קרול רבקה בראנט שבא לעולם כדי להפוך לנו את הקרביים.
דעות קדומות, קשרים בין משפחתיים לטוב ולרע, אהבות לא שגרתיות, צרות עין למול טוב לב ענק וכוח נתינה שמנגד. הכול נמצא שם ובמידה הנכונה. סכינים בבטן ולא קלישאות. בכיתי תוך כדי קריאה, קראתי אותו שוב ובכיתי גם בפעם השנייה. ‘טובי צדק. פין היה האהבה הראשונה שלי. אבל טובי, הוא היה האהבה השנייה שלי. והעצב שבזה התמתח כמו נהר צר וקר לאורך כל חיי’. אני אשא את הספר כל חיי ומקווה מאוד שתקראו אותו, גם אתם.
ג’ון אלבוס מספרת לנו בגוף ראשון את סיפור ההתבגרות המתרחש באפסטייט ניו יורק בשנות ה – 80′ של המאה העשרים. זהו לא מספרי הנעורים עליהם גדלנו, ולא מהסוג החדש והרומנטי. אחד הדברים המדהימים בספר הוא האמינות המוחלטת של נקודת המבט של נערה בת 14 ולמרות זאת אין רחוק ממנו בעולם מספר נוער.
‘אף אחד לא ידע. זו לא אשמתו של אף אחד’…. ‘ככה נראית אהבה, חשבתי. ואז לחצתי את היד שלו בחזרה.’
מפי הסופרת:
“לא חשבתי שזהו ספר התבגרות. ראיתי אותו כסיפור ידידות לא שגרתית בין ג’ון לטובי. מכיוון שג’ון בת ארבע עשרה והאירועים בספר הם מכוננים ומשני חיים, זהו כן בסופו של דבר, ספר התבגרות אך אני לא באמת מרגישה כך. לו העלילה הייתה מתרחשת עם אישה בגיל מבוגר יותר, פשוט היו קוראים לו – פרוזה.”
ג’ון מרגישה לא שייכת לשום מקום: שני הוריה רואי חשבון ורוב זמנם מוקדש להכנת דו”חות המסים של אנשים אחרים. אחותה הבוגרת גרטה, היא נערה חכמה, יפהפייה ושחקנית מוכשרת.
אין לה חברים קרובים. רק הסנדק והדוד שלה, פין, מבין אותה ומלווה אותה לאורך תקופת ההתבגרות המבלבלת והגמלונית. הוא גר בניו יורק סיטי והוא החבר הטוב שלה, הוא מראה לה מקומות נפלאים וקסומים ומעודד אותה לחלום ולהיות בעתיד מגדלת בזים בסגנון ימי הביניים. לכן היא מרגישה כל כך נבגדת כשהיא מגלה עוד ועוד פרטים חדשים על חייו, לאחר שמת מאיידס.
היא מגלה אדם בשם טובי, שהיה חשוב ומהותי בחייו של פין באותה מידה ואולי אף יותר ממה שהיא הייתה עבורו.
המשפחה של ג’ון מכירה בקיומו של טובי רק כדי להאשים אותו כ’רוצח’ של פין, אך ג’ון חשה הסקרנות וחמלה לאדם שאותו משפחתה מגרשת מטקס הלוויה. לאחר כמה שבועות היא מקבלת ממנו חבילה בדואר ובה סמובר רוסי נדיר, אתו תמיד פין הגיש לה תה באירועים מיוחדים, בצרוף מכתב המבקש ממנה להיפגש אתו כדי שיוכל לספר לה את סיפורו.
בתחילה היא מתעלמת מהמכתב אך משנה את דעתה ומתחילה לתכנן את הפגישה עם טובי, המתגלה כאיש מקסים, חסר ישע, הנסחף בנחשול של אובדן וחוסר וודאות בדיוק כמו ג’ון.
אט, אט, היא מגלה דרכו את פין מחדש, והם חולקים את הידע ואת הסיפורים. טובי לא יודע כיצד לבלות עם נערה בת ארבע עשרה. מה מותר ומה לא מקובל? אך היא נרגשת לקראת הסיגריה הראשונה, כוס משקה גנובה, והליכות ארוכות לאורך דאון טאון מנהטן. אלו הדברים הטובים והמרגשים שקורים לה בזמן שהחיים בבית, מתפוררים יותר ויותר.
תהום אפלה ומרירה נפערת בינה לבין אחותה גרטה, שבעבר הייתה חברתה הטובה. יצר הרסני לשליטה מוביל את גרטה למסלול מסוכן, וג’ון לא יודעת אלו מהמבוגרים בחייה, ראויים לקבל את אמונה. שני הקווים המקבילים בחייה של ג’ון נפגשים ובחירות קשות נעשות.
האם ג’ון תעדיף את הנורמליות לכאורה של חיי הבית בפרברים על פני העינוגים הלא צפויים והזמן הסודי שלה עם טובי?
לאורך הדרך יש כמה עלילות משנה משמעותיות מאוד:
פין היה אמן מוערך בסצנת האמנות של שנות ה – 80′ אך עד שרפרודוקציה של הפורטרט המסתורי של ג’ון וגרטה מתגלה לאחר מותו, מבקרים מאמינים שהפסיק לצייר. התרומה ונוכחות הציור הם קריטיים להתפתחות העלילה בספר. אנו למדים גם שאמה של ג’ון, אחותו של פין, רצתה בעצמה להיות אמנית בנעוריה, אך בעוד פין פרץ החוצה, הלך אחרי החלום וראה עולם בגיל צעיר, היא ‘הלכה על בטוח’ ונותרה מאחור. האם מתחרטת על החלטתה והופכת רחמים עצמיים מעורבים בשנאה לחיים שבחר פין למשהו מכוער ומניפולטיבי בו היא משתמשת בקשר בין פין לילדות שלה.
יש תחושה לאורך כל הדרך שזהו רומן קלאסי שיישאר בתודעה שנים רבות. מהסוג שילמדו בבתי ספר בחוג לספרות עם ‘התפסן בשדה השיפון’ ו’אל תיגע בזמיר’.
בראנט לא רק כותבת יפה ומנסחת ברכות ובסערה כאחד, היא אף בוראת דמויות חיות ותלת ממדיות כל כך, עד כי נדמה שיצאו מהדף והן יושבות לידך:
ג’ון עצמה, פריקית של ימי הביניים אותם הכיר לה פין. אחותה גרטה, יפהפייה ומוכשרת המגיעה לשפל המדרגה מתוך קנאה ורצון ילדותי לתשומת לב בלעדית מג’ון. פין, הדוד המקסים והאמן שנתן לה את כל תשומת הלב וכבש את לבה, אהבה שברור לה שאינה יכולה לחיות בעולם המבוגרים והיא מקפידה להסתיר אותה. אנו מגלים בדיעבד שפין וטובי ידעו על האהבה הזו. וטובי, אהוב ליבו של פין, שחי כצל. בזמן שהאחיות עם אמן היו מבקרות בדירה כדי לדגמן לציור, טובי היה מתחבא במחסן שאותו ארגנו כדירה חלופית. גבר אבוד, אנגלי באמריקה, המקיים זוגיות ואהבה טהורה עם גבר בזמן חשוך ומפחיד.
ארבעתם חווים משבר דרמטי וחרף בדידותם, יש מישהו שבו הם נאחזים – אך אחיזה זו נשמטת כחלק מתהליך ההיפרדות מהילדות.
זהו אחד מסיפורי האהבה היפים והנוגעים ללב ביותר שקראתי. לא רומן רומנטי אלא כואב ומייסר, מלא בלבול וכמיהה, אך יש בו אופטימיות, כל עוד יש לב רחב ונתינה ויש דאגה זה לזה. אהבה חוצה גבולות, אינה נתונה למוסכמות, למוסכמות ה’מותר’ וה’אסור’. האהבה היא הדבר החשוב ביותר ושווה להיאבק עבורו. זו אהבה בגרסתה המושלמת ביותר.
סופרת ביכורים שמספקת יריית פתיחה ייחודית.
חמישה כוכבים
“הדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו, שוב ושוב, היה פין. חשבתי על הנשיקה הרכה שלו. חשבתי על איך שרק לשנייה אחת, בדיוק כשהוא התכופף אלי, נעלמו מהחדר האיידס וגרטה ואמא שלי. נשארנו רק פין ואני, ברגע הקטן־קטנטן הזה, ולפני שהספקתי לעצור את עצמי שאלתי את עצמי איך הייתי מרגישה אם הוא היה מנשק אותי באמת בשפתיים. אני יודעת שזה מגעיל, פשוט דוחה, אבל אני רוצה לספר את האמת, והאמת היא ששכבתי במיטה באותו ערב ודמיינתי את הנשיקה של פין. שכבתי במיטה וחשבתי על כל מה שבלב שלי שהוא אפשרי ובלתי אפשרי, נכון ושגוי, מותר ואסור, וכשכל המחשבות האלה נעלמו נשאר רק דבר אחד: כמה אני אתגעגע לדוד שלי פין.“
