תגיד – פסיכולוגים לא אומרים אההה כשצריך …?

"אני משאיר לך בימים האחרונים הודעות במענה הסלולר ואת לא חוזרת אליי – הכל בסדר?…." -פתחתי את המענה הקולי ובין שאר ההודעות מצאתי את שלו. יש ימים כאלה (מן הסתם גם בהשראת אירועי הימים האחרונים) שאני מרגישה כאילו נסחטתי במכונת כביסה רגשית בתוכנית של 1200 סל"ד – שזה לא משאיר הרבה מאד מרווח נשימה ומשאיר את הנשימה מאד מלאה, צפופה ומכווצת. אני חושבת שהנשמה שלי זקוקה לגיהוץ, ליישור קמטים ואולי לאפסון בארון לפחות לכמה ימים.
בכיתי לפסיכולוג שלי עד שהרגשתי שנגמרות לי הדמעות ובכל זאת הן לא נגמרו להן, היו רגעים שכבר לא הבנתי למה אני עוד ממשיכה לבכות , על מי ועל מה – אבל כנראה שהייתי צריכה לפרוק ו…גם להתפרק. בורכתי במטפל מיוחד ויצירתי , מקצועי ואנושי – וכזה שיודע לשמוע גם את מה שלא אמרתי ולתת לי רווח במקומות שאני זקוקה לו גם אם לא אמרתי.
אתה הרי יודע שאני בוכה כמו אידיוטית ואין לי סיבה אמיתית, נכון ? כן הוא אומר לי ושותק. מרים את הזוית של הגבה כמו שהוא עושה תמיד כששנינו יודעים ומסכימים על זה שאני מדברת באותה נקודת זמן על שטויות – אבל לא אומרים את זה. משאירים לי את הבמה. באתי אליו כבר הייתי טעונה ויכולתי ללכת ברחוב ולבכות – אבל "מה יגידו" השכנים והחברים וכל מי שמכיר אותי ולא בכוונה אני פוגשת בדרך. אני חזקה ומסוגלת לא להתפרק בדרך, לא לבכות אני משננת לעצמי ונושמת עמוק את עשן האוטובוסים ובטח עוד כמה דברים. תנשמי עמוק אני פוקדת על עצמי, זה לא מקום לבכות בו – מפגרת, אני אומרת לעצמי : יש איזה מקום מוגדר לבכות בו? מתחת לכרית? בלילה? אהה….לא, שם בעצם בוכים הגברים, וטוב שאני לא רחוקה מהמקום שבו אנחנו נפגשים כי אני מרגישה את הדמעות נוטשות בעדינות ובאיטיות את זויות העיניים ומתחילות לזלוג……אני תוהה אם זה שלב שבו אני מפורקת לגמריי או כואבת כל כך.
אני שרועה על הפוף הסגול  שאני אוהבת – כבר ישבתי עליו, השתרעתי, ולפעמים סתם נזרקתי – הכל על פוף אחד –  אצל הפסיכולוג שרק הוא וריבונו יודעים איך הוא שורד – הוא מסתכל עליי ושואל מה נשמע? כמו תמיד אני עונה לו : "חרא". בנימה מחוייכת הוא אומר: "טוב, תחדשי משהו, תעלי דרגה, תשני נתיב, תני משהו…". במצבי המרוסק אני אומרת לו : "תגיד, אתה לא יודע שבתור פסיכולוג אתה צריך לשתוק ? 🙂 "  –  בסדר הוא אומר…דברי, הרי בנשמה נכנסת רק עכשיו……אז היי…..
הוא כל כך מכיר אותי ויודע שבלי ההתגוששות הקטנה הזו, בלי שאני אעביר ביקורת וגיבושון מסלול קל של גבעתי – אנחנו לא נתחיל…אז אפשר ללכת הלאה. שמע אני אומרת לו – לא קרה שום דבר דרמטי השבוע (בחיים הפרטיים שלי), אולי קרה וזה פשוט לא הגיע אליי. תגיד- אני אומרת לו: מה אפשר סתם לבכות? לכל דבר יש סיבה? אז תתייחס אליי כאל מישהי שסתם התפרקה ובוכה, טוב לך ? הוא מסתכל אליי לעיניים ואומר לי "טוב".
זה מה שיש לך להגיד? מישהו בוכה ומתפרק לך ואתה כל מה שיש לך לעשות זה להגיד "טוב". יש משהו שאת רוצה שאני אומר? כן אני אומרת, תגיד לי שאתה מבין אותי, ותעשה אהה….ו- הממ….כמו שפסיכולוגים נורמלים מגיבים , מבעד לדמעות אני רואה חצי חיוך שלו  ושומעת הממ…. אני מרגישה מטומטמת שזכתה עכשיו במקום ראשון בפרס עולם בטמטום.
זה דניאל אני מייבבת – לא קרה כלום והוא נורא טוב אליי ועדין וקשוב ובאמת הוא בסדר – אבל הוא מצליח להוציא אותי מהמסלול בלי שרבנו אפילו. אתה יודע מה? אפילו לא דיברנו וכבר הוא גרם לי לדמוע שהייתי צריכה לקנות קופסת טישיו מהטובות האלה, היקרות….אז הוא גם מכניס אותי להוצאות…אפשר להגיד שאני כאן היום בגלל דניאל. אמת? שטויות. אבל מה? מותר לי לשקר את עצמי…למה? תיכף נראה…….כמה? עד שאני אחליט שזה יותר מדי בשבילי.
אני מסתכלת עליו ותוך כדי אזכורו של דניאל אני אומרת לו : שיוו…עד היום לא שמתי לב שיש לך עיניים בצורת שקד. איזה יופי. ממש ענייני. ממוקד – אני גוערת בעצמי, תתמקדי, תפסיקי להתפזר, בסוף , כשיצטרכו פעם לאסוף אותך אחרי שתתרסקי לרסיסים זה יהיה בלתי אפשרי – פשוט כי את תהיי מפוזרת ברדיוס כל כך גדול….תתמקדי ותתרכזי. טוב, אספתי את עצמי.
אתה מקשיב אני אומרת לו? אתה יודע שדניאל יקירי הוא באמת נשמה טובה ואני לא אומרת את זה עם שמץ ציניות, הוא פשוט איש טוב. מעצבן לפעמים (מי לא?) אבל בהחלט גם בחשבון ביניים וגם בחשבון כללי הוא ממש טוב. אני לא חושבת שהייתי עם מישהו כל כך הרבה שנים – אם הוא לא היה לי טוב, מעניין, מאתגר, מצחיק……אז יופי : יש הארה – דניאל הוא בחור חיובי ולכן אני מפורקת רגשית והדמעות….שיהיו בריאות, מפרנסות חברת טישיו. צריך לשקול לקנות שם מניות.
מה יש בו בדניאל הזה אני שואלת את המטפל שלי? מה יש בו שהוא כל כך טוב וכל כך מבין וחכם ו…..ומצד שני משהו בו או בקשר ביננו שעושה לי את הדברים לכל כך קשים, מתישים , סוחטים ובתקופה האחרונה גם עצובים. זו לא הוא – זו אני…..מה שהוא לא ייעשה עכשיו ה-דניאל הזה , מה שהוא לא יגיד ואיך שהוא לא יחבק – זה יהיה לא טוב ולא נכון וגם כואב.
תגידי , הוא מציע לי : יכול להיות שזה לא דניאל, ולא אני, ולא אורית ולא…..- יכול להיות שאנחנו מדברים על מישהו או משהו אחר ואנחנו פשוט מדברים דרך אותם אנשים שהם בטוחים לנו בחיים? סתם ככה מחשבה שעוברת לי בראש….
אתה יודע ג. (הפסיכולוג שלי), אתה יודע מה? אולי.
תגיד, אתה מקשיב לי בכלל? הוא מסתכל בחצי חיוך – קודם אמרת שפסיכולוג צריך לשתוק…אז בואי נסכים שאת תחליטי. תדבר, תדבר….אני דוחקת בו, ובהכירו את דניאל ואותי ואת הקשר ביננו הוא אומר לי את מה שהוא אומר. שוב הוא צודק אני שואלת? ממתי אנחנו בית משפט ? אנחנו לא אני אומרת…אז למה אני ככה, תגיד לי למה אני ככה – הרי למדת שנתיים שלוש, תגיד לי למה !!!
שקט בחדר ואני מתרוממת מהרביצה על הפוף והוא שואל אם אני צריכה משהו יותר נוח לשבת – לא, מה אני נכה? אני נוהמת…מה יש לכם כולכם . פתאום כולם החליטו להבין אותי, ללכת לקראתי, לחשוב כמוני, להתעניין באותם נושאים – מה יש לכם כולכם? מי זה כולכם הוא שואל? דניאל ועכשיו גם אתה. אני חוככת בדעתי כמה שניות ואומרת לו: טוב, אתה לא  נחשב, אתה יודע – אז דניאל. למה הוא כל כך בסדר ומה שיותר גרוע – אם בהתחלה לא רציתי לעשות או לומר או ללכת לאן שהוא רצה – הוא עזב את הנושא והלכנו לענייננו. יום אחרי או יומיים, כשהנושא כבר לא עלה – אני באופן יזום  אמרתי לו : בוא נעשה את מה שרצית שלשום…
מתי היית בחופש? מזמן אני אומרת לו…..מתי בערך? הייתי , מה זה משנה?הגעת לנקודת האל-חזור, את לא יכולה להכיל יותר, את לא יכולה להכיל טוב, את לא יכולה להתעסק עם רע, את נמצאת בתקופה מתוחה , לחוצה ורגישה בחיים שלך ובצורה מפתיעה אין לך שלטר שמכבים אותו – מתנתקים מהעולם והלחצים ואומרים : "פוס…שברנו את הכלים – לא משחקים…." , את לא שם – אין דבר כזה לצערי.
קחי את השבוע הקרוב לדוגמה. תריצי לך בראש מה התוכניות שלך (בלי קשר אם ייצאו לפועל או לא) – את עובדת על הרבה יותר מ100% ורוצה לא להתמוטט? זה קורה במשפחות הכי טובות, אצל האנשים הכי מופלאים.  כעסת על דניאל ואת כועסת עליי ואת מתוסכלת מאורית – אבל זה רק אותם אנשים או מקומות שאת מרגישה ויודעת שאת בטוחה בהם לגמרי ולכן את יכולה להרשות לעצמך לכעוס ולהתפרק גם אם אין סיבה. המציאות לא מחבקת ככה – המציאות היא לונה פארק, והקרון שעליו את יושבת עכשיו כמעט שבור לגמרי, הוא כבר סדוק מאד. שמת לב?
אז אולי תרדי מאותו גלגל ענק שאת נמצאת עליו עכשיו? אין דבר אם חלק מהדברים לא ייעשו, את תראי שהעולם לא יתמוטט, רדי , רדי מאותו גלגל ענק, תני לסדקים שבקרון להתחבר ותחזרי אליו אחרי שהוא יהיה תקין ופעם הבאה כמו ילדה טובה תעשי את הסיבוב של גלגל ענק בלונה פארק רק עם חגורת בטחון.
אתה מעצבן אותי, אתה יודע ג. ? הוא מחייך. הוא מכיר אותי. באתי אלייך עם עיניים נפוחות ועם כותל דמעות ועכשיו לא שאני מרגישה כמו רעננה, אבל הדמעות יצאו להפסקת צהריים….ואתה אפילו לא לחצת על השלטר – כולה נחתי על הפוף שאני אוהבת ואתה הוספת כמה אההה….וכמה המממ…. – ממש כמו שפסיכולוגים  עושים. אז זה מה שאתם לומדים שם בבית ספר לרפואה?אההה….המממ??
אבל בכל זאת אתה איש מיוחד, אתה יודע.