שנות ה80

גדלתי בשנות ה80. הייתי מספיק גדולה כדי לזכור את כל העשור. גדלתי בשנות ה80 ברומניה. עם כל החבילה, צ'אוצ'סקו, תורים ארוכים, שלג בגובה של חצי מטר (לפחות) כל החורף, כדורגל משובח (מאז אני מטורפת על נבחרת הולנד, כשניצחו באירו 88, עם חוליט, וואן באסטן וואן טיגאלן, (גם ריאקארד היה שם אבל אותו פחות חיבבתי) התאהבתי ולא חשוב שהם ממש גרועים היום, הם עדיין הפייבוריטים שלי. ו….מוזיקה, מוזיקה של שנות ה80. כל העשור …מהמוזיקה הכי "צ'יזית" כמו שהענק מכנה אותה ועד לרוק הכבד אליו כבר נחשפתי כבר בארץ בסוף העשור.

בואו נראה אתכם, מהרשימה מטה…כמה שירים אתם שרים בקולי קולות

אתמול עשינו מרתון love songs שנות ה80…באוטו. כי אם לא רצים מרתון, לפחות שרים מרתון. האמת, מראות קשים מאלה, לא נראו כבר הרבה זמן. בעצם…אולי כן, הבוקר, כשיצאנו להתאוורר קצת בריצה קלילה בשטח, לא ממש ריצה, יוצר ריקוד-יצה, כמובן עם מוזיקת שנות ה80 בקולי קולות (טוב שלא היה אף אחד בשטח כדי לשמוע אותי שרה). השיר שאני הכי זוכרת מאותה קופה (חוץ משירי modern talking שקיבלתי על קלטות מהדודים שהגיעו לבקר מישראל ושידרגו אותי בצורה מטורפת בכיתה), היה nothing's gonna change my love for you ובגלל שלא זכרתי את השם שלו, כולם (הענק והגמד) נאלצו לסבול מרתון שנות ה80 עד שהגיע השיר המיוחל.

אם שכחתם….אני בטייפר כבר חודשיים וחצי והמצב קשה. אם לסכם את כל הק"מ שרצתי מאז שאני בטייפור…אולי, אולי הגעתי ל42.2 (ההמממ….מעניין, עוד פעם מתחיל פה עניין עם מספרים?) מה עושים כשנגמר הכח והחשק ולא ממש בא לצאת לרוץ? כל הסיבות מתקבלות בברכה, מעבודה ועד איסוף ילדים, מהתקררות ועד כאב בטן, מעייפות ועד סתם לא בא לי. זה הכי גרוע. ביום חמישי האחרון ….לא בא לי ללכת לאימון (אופסי…. אם אורנה קוראת הסתבכתי). אז לא הלכתי. הבעיה היא שאם אני הולכת גם הענק לא הולך…זה מבצע 1+1 (או מינוס אחד במקרה הזה). אז….כל מי שיש לו חישקומיצין ריצה (בתרגום משחת חשק) מוזמן להעביר בדחיפות. השלב הבא הוא לפרסם ביד2 או במדור אבודים – אבד חשק, המוצא הישר יחזור במהרה ויתוגמל בהתאם. יכול לקבל את הטייפר שלי.