* זהירות, יש בפנים ספוילרים* אבל הם רק על פרטים בעלילה, את הסוף אנחנו הרי יודעים.
אנה (איימי אדמס) מחכה כבר כמה שנים שהחבר שלה יציע לה נישואים, אבל הוא מתעכב עם זה. כאובססיבית לתכנון ולסדר, הפגם הזה בתמונה המושלמת שלה מחרפן אותה. כשהחבר שלה נמצא בדבלין/ אירלנד מטעם העבודה, האבא הדי שיכור שלה מספר לה על מסורת אירית לפיה ב 29.2, כלומר פעם בארבע שנים, נשים יכולות להציע נישואים לגברים. תוך שניות אנה נמצאת על טיסה לאירלנד אבל מזג האוויר זורק אותה בקצה השני של האי ויש לה שלושה ימים כדי להספיק להגיע לדבלין בתאריך הרצוי. היא משלמת לדקלן (מתיו גוד), בעל פאב ואכסניה בדינגל, כדי שיקח אותה לדבלין. דקלן, טיפוס ציני, פרוע ומאד לא מתוכנן, צריך כסף בדחיפות ולכן מסכים לנסוע לדבלין, עיר שהוא לא מחבב, עם אנה, בחורה שמעצבנת אותו. הדרך, שאמורה לקחת כמה שעות, אורכת כמה ימים כי כל מה שיכול להשתבש בדרך אכן משתבש. אבל, בזכות הצרות האלה אנה ודקלן זוכים להכיר אחד את השני האמיתיים, מתחת לכל התסביכים והעמדות הפנים. בשילוב הנופים הבאמת מדהימים של אירלנד והאנשים המוזרים והמשעשעים שהם פוגשים בדרך, אנה ודקלן לא יכולים שלא להתאהב, למרות הבדלי הגישה העצומים ביניהם.
אז איך הרומנטיקה? החלק הפותח של הסרט מתעסק בלהבהיר לנו שאנה בעצם לכודה בתוך זוגיות משעממת וחסרת להט, כזו שבה בני הזוג מתנשקים על הלחי, מדברים עניינית תוך גלישה בטלפון והגבר מעדיף את העבודה שלו על פני האישה. אין מה להגיד, הפתיחה הזו של הסרט מדגימה לנו בדיוק מה המצב כי גם היא מלאה קלישאות וחסרת מעוף, כמו הזוגיות. לא חושבת שהיוצרים ממש התכוונו לזה, אבל ככה יצא להם. ברגע שאנה מגיעה לאירלנד, זה כבר סיפור אחר – קודם הנופים ואחר כך מתיו גוד, לפנים! פתאום אנחנו הצופות מתעוררות מהנמנום. גם פה יש קטע הכרחי – ביסוס התיעוב ההדדי בין הגיבורים, אבל זה כבר נעשה בדרך יותר מעניינת ומצחיקה, הדיאלוגים עובדים והזקנים האיריים (כנראה ההשראה לצמד הזקנים מהחבובות) רק מוסיפים. אחרי שאנה החריבה לדקלן חצי פונדק והשביתה את החשמל בכפר והוא בתמורה לעג לאמריקאית החננה שהיא, הם נאלצים לצאת יחד לדרך הארוכה לדבלין. אירועי המסע מידרדרים ואיתם היחסים בין שני הגיבורים עד שהם צועדים רגלית כועסים ובנפרד. הם נפגשים שוב בפאב, שם מתרחשת נקודת התפנית: אנה מגלה את הבחורים שגנבו לה את המזוודה ומתכוונת להחזיר אותה. כשהיא קצת מסתבכת, האביר בשריון הנוצץ ופיינט הבירה ביד מגיע לעזרתה. ברור שהוא מכסח את כולם ומשיב לה את המזוודה שלה. בשלב הזה יש ביניהם הפשרה קטנה. היא נרגשת מההצלה והוא מתחיל להעריך את הנחישות והאומץ שלה. קפיצת המדרגה הבאה היא הטיול למצודה. בדרך יש קצת שיחה אישית, עדיין עוינת, וסיפור על אהבה ותשוקה שיחד עם הנוף מלמעלה, משחרר את האווירה. המהפך הגדול קורה בצימר: הצצות במקלחת, הכנה משותפת של ארוחת ערב, כולל חשיפה אישית של אנה כהסבר להתעקשות האובססיבית שלה על דיוק וסדר ותגובה עדינה של דקלן לזה. לסגירה סופית של כל זה מגיעה הנשיקה ש"מכריחים" אותם להתנשק והשינה באותה מיטה. זהו, יש לנו להבה קטנה. החום מתגבר בחתונה שהם מתפרצים אליה, בה אנה מגלה סוף סוף את הסוד שמאחורי המרירות והציניות של דקלן וההתנגדות שלו לחתונות. מפה הם כבר חברים, עם מורשת קרב משותפת. כשהם מגיעים לדבלין הם אפילו עושים אאוטינג למה שקורה ביניהם אבל אף אחד מהם לא מספיק אמיץ כדי לעשות משהו בפועל. חוץ מזה, זה נוגד את חוקי הז'אנר. הם חייבים להיפרד זמנית כדי להבין שזה היה הדבר האמיתי ואז לעשות מאמצים היסטריים כדי לחזור ולסיים הכל בסצנה מוגזמת ודביקה (בכלל, זו סצנה שרוב הסרטים נופלים בה. מרוב הלחץ לסיום הגדול מקבלים מופע אימים). מזל שיש את סצנת הסיום-סיום שאחריה, שהיא חמודה כמו רוב הסרט ומאפשרת לצופה לחזור להתמוגגות הנעימה.
קצרים והערות:
היא – אנה בריידי, איימי אדמס המתוקה.
הוא – דקלן אוקלהאן, מתיו גוד השווה.
נקודת האי זוגיות – הקפדנות המתוכננת שלה מול הבלגן וחוסר הארגון שלו ובמקביל, התפיסה הרומנטית שלה מול האנטי שלו לכל מה שקשור לאהבה.
הרגע הכי רומנטי – בבוקר, אחרי שישנו בתחנת האוטובוס על הספסל. אנה רואה את דקלן מתעורר מרעש אוטובוס, חושב שהיא נסעה בו, מתעצבן ומתעצב. היא מבינה שהוא מרגיש אליה משהו.
הרגע הכי מביך – החתונה שהם מתפרצים אליה היא אוסף של קטעים תסריטאיים מביכים, לדעתי שיא הנומך הוא כשהנעל של אנה עפה על מצח הכלה + היין שהיא שופכת על שמלתה. התכווצתי מבפנים.
דברים שהפריעו לי בסרט – קודם כל, למה שזה יהיה אישו ב-2010 (השנה שבה יצא הסרט) שאישה מציעה נישואים לגבר??? לא התקדמנו קצת מאז המאה החמישית בה נוסדה המסורת לכאורה הזו? אני מבינה שהיה צריך איזשהו סיפור מסגרת לכל הטיול הזה באירלנד אבל נראה לי שאפשר היה לחשוב על פתרון יותר אינטליגנטי.
– בעיה גיאוגרפית: המסלול שאנה עושה כשהיא מגיעה הוא לא הגיוני מבחינת המקומות שמוזכרים. אותו דבר גם לגבי זמני המעבר של אנה ודקלן ממקום למקום במסע שלהם לרוחב אירלנד.
– ולבסוף, הסוף. הסוף הכאילו מרגש היה אחד הקטעים היותר מרגיזים בסרט, החל במראה של אנה שהיה אמור להיות משוחרר אבל נראה כאילו היא ברחה מחליבה, המשך בצורך שלה להתוודות בפני מאה איש במסעדה (ולהתפדח בגדול) ולסיום המהלך – מי הגאון שחשב שלצלם את הנשיקה מול השמש השוקעת יהיה רעיון טוב? אז הוא לא טוב, הרעיון, זה בעיקר מסנוור. אני גם לא חושבת שכל קומדיה רומנטית צריכה להסתיים בחתונה, מספיק שהם יאהבו ויהיו ביחד. שחררו מהמאה התשע עשרה!
לסיכום:
קומדיה חמודה וכיפית, יש תהליך רומנטי שבנוי כמו שצריך, יש שחקנים שנראים טוב, יש צחוקים. נכון, הסרט לא חף מבעיות (מצחיק לקרוא תגובות זועמות של אירים על הטעויות שנעשו בו), אבל כמו בני אדם, אין סרטים מושלמים. אני אהבתי, 8.5 גביעי גלידה ממני!