אני יושבת מול המחשב ומתלבטת איך להתחיל לכתוב …. השנה הבכור עולה לכיתה ה' ואני עולה יחד איתו עם המון חששות …בני בפעם השנייה עבר אבחון דידקטי ( בפעם הראשונה לקחתי אותו בכיתה א) ולא ! לא לקחתי אותו כי אני אימא לחוצה ! לקחתי אותו זיהיתי אצלו קושי וגם ועיכוב בהתפתחות שהובילה לטיפול אצל קלינאית תקשורת ,במשך תקופה ארוכה . בתחילת השנה שמילאנו טפסים ציינתי זאת ולא בכדי לשים עליו תווית פשוט אני אימא שרוצה את הכי טוב לבנה הבכור .הגדלתי ראש והגשתי בסוף כיתה א אחרי שבמשך שנה לימדנו במקביל לבקרים בבוקר עזרה בבית בערב על ידי קריאת ספרים עזרה בתרגול קריאה ובמקביל בני קבל באופן פרטי שיעורי הוראה מתקנת בצהריים .
הגשתי לבית הספר על מגש של כסף את האבחון,( ככה אני חשבתי לנכון ) היינו חיביים להדביק את הפער כי אותה מערכת לא ראתה לנכון לתת לבני עזרה או להסתכל ולקרוא את מה רשום שחור על גבי לבן באיבחון ( באותו זמן שמעתי סביבי הערות כמו " את מגזימה" …"הקניית כתיבה עוברת תהליך בכל זאת כיתה א " ( אני אחת שקנתה חוברות תרגול וצביעה כהכנה לכיתה א' עוד בתקופת גן חובה בכדי שיהיה לו קל ואני גם לא מרגישה צורך להתנצל.. )
היום אחרי אבחון שני שעליו הוצאנו סכום לא קטן וגילו של מספר לקויות אני בעיקר מתוסכלת ( חשוב לי לציין שיחד עם התסכול בבית אני מעצימה את הבכור שלי ביצירה ואומנות ומוסיקה) , אני מתוסכלת שהילד שלי נפל בין הכיסאות ..מתוסכלת ועייפה מלרדוף אחרי אחרי המערכת ( גילוי נאות אני לומדת חינוך ואני מלמדת בחינוך הבלתי פורמלי כבר 7 שנים בתוכנית קרב ) ואני בעיקר רואה מהצד את המערכת כמה שהיא עמוסה .. אטומה …עייפה …מורים שחוקים ומותשים שצריכים להתמודד עם ילדים שחווים קושי ןהסתגלות והתנהגות ובעיות משמעת ..כששאר הילדים כמו בני ועוד ילדים שחווים קושי לא פחות חשוב נבלעים לתוך המערכת .
שנות הראשונות היסודי הן בין החשובות ,הן הבסיס להתחלה רכה לילדים הלומדים במערכת החינוך הממלכתי.
אז למה אני שואלת? למה קיימת מלחמת התשה למה להערים קשים ? למה לא לראות את הילד ? הוא בסך הכל ילד
אמא מותשת