מאת: אריאלה ברנס
לפני מאות שנים, על חוף ים קסום ומוזהב, חיו אלפי סרטנים, חיים שקטים ונעימים. היה להם כל מה שרצו; שמש נעימה שחיממה את החול ואת מי הים, שפע של דגים ואצות שהסרטנים כל כך נהנו לאכול, חול רך וזהוב שבו יכלו לחפור בו את מחילותיהם ולהחביא בתוכו את הביצים שהוטלו וסלעים לחים וצוננים להסתתר תחתם. הסרטנים חיו בשלום עם רוב שכניהם. החשש הגדול שלהם היה מפני השחפים הלבנים שחגו בשמים ועטו מטה מידי פעם בכדי לתפוס את אחד מהם ולדשן את בטנם. אך הסרטנים היו לרוב מהירים, הם חפרו מחילות ורצו לסלעים לפני שהשחפים הספיקו לנחות ולנעוץ בהם את מקורם.
גם גלי הים המזמרים היו שכניהם של הסרטנים.
הסרטנים המבוגרים היו מורגלים לשמוע את שירתם הרמה של הגלים, שהמשיכה לאורך כל היום והלילה, והם לא התלוננו. אך הסרטנים הצעירים היו פחות סובלניים והביעו את דעתם בכל הזדמנות שיכלו. הם לא אהבו את שירתם של הגלים והתלוננו עליה לעיתים תכופות. הם חשבו שזהו רעש מיותר שמדיר שינה מעיניהם ומעכיר את חייהם, ולא הבינו מדוע הסרטנים המבוגרים לא עושים משהו בעניין.
שמישהו ישתיק כבר את הגלים!
ערב אחד, התגנב סרטן צעיר למועצת הסרטנים הגדולה שהתקיימה, כמדי חודש, על חוף הים. הוא נעמד במרכז המעגל ודיבר לכל הנוכחים בקול רם וברור;
סרטן צעיר
למה אתם לא עושים משהו לגבי הגלים? שירתם כל כך חזקה והיא ממשיכה לאורך כל היום וכל הלילה. אנחנו לא מצליחים לישון מרוב הרעש. אפילו הביצים הקטנות הטמונות בחול שומעות ללא הפסק את הרעש והרחש של גלי הים. חייבים לעשות משהו!
הסרטנים המופתעים החלו מתווכחים בניהם. הם נקשו בצבתותיהם ורקעו ברגליהם, עד שהזדקף הסרטן הזקן ביותר ואמר :
סרטן זקן
סרטנים יקרים, על מה המהומה? כולם להירגע בבקשה. במשך שנים, אנחנו הסרטנים, שומעים את שירתם של הגלים, ככה אנחנו חיים. הגלים שרים, זה טבעם. שירתם אינה מפריעה לשלוותנו. הים הוא שכן וחבר ואל לנו לפגוע בו.
זה בגלל שאתם סתם פחדנים! קרא הסרטן הצעיר. אנחנו, הסרטנים הצעירים, לא מפחדים.
ומה בכוונתכם לעשות? שאל אותו הסרטן הזקן
הסרטן הצעיר לא היסס וענה; נלך עוד הלילה אל הגלים ונבקש מהם להפסיק מיד את שירתם. אם הם לא יענו לבקשתנו וימשיכו בזמרתם אז אנחנו נפתח במלחמה נגדם!
וכך באמת עשה. הסרטן הצעיר קרא לכל חבריו והם צעדו לכיוון הים הגדול. בהתחלה, עמדו הסרטנים רחוק מהים, מוסתרים תחת צמרתו של עץ גדול. פניהם לכיוונם של הגלים והם החלו צועקים לעברם;
סרטנים צעירים
גלי הים, הפסיקו מיד את שירתכם!
גלי הים לא חדלו והמשיכו בשירתם. הסרטנים הצעירים החלו כועסים. הם התקרבו באיטיות אל הים… אך הגלים, כאילו עושים בכוונה, ממשיכים בשירתם ואפילו מגבירים את קולם. גם הסרטנים הגבירו קולם וצעקו לעברם;
סרטנים צעירים
גלי הים, הקשיבו טוב! אנחנו לא מוכנים לסבול יותר את רעש שירתכם. הפסיקו אותה תיכף ומיד – אחרת…
שוב התקדמו הסרטנים הצעירים בהליכה מהירה על הסלעים הרטובים לעברו של הים. כעת היו חשופים, מתחת לשמי לילה שחורים. ושוב, כמו קודם, הגלים הגבירו את שירתם וכעת היא הייתה חזקה מאי פעם. הסרטנים הקטנים רתחו מזעם
סרטנים צעירים
גלים, אתם לא מקשיבים!!? אז מרגע זה אנחנו מפסיקים להיות נחמדים! מחר אנחנו נלחמים!
הסרטנים הצעירים חזרו למחילותיהם ותכננו לצאת ולהילחם נגד גלי הים כבר למחרת היום. השכם בבוקר.
עם זריחת החמה היו כבר הסרטנים הצעירים מוכנים לצאת למלחמה. הם התהלכו במהירות ובמיומנות על הסלעים הלחים והחלקים והתקרבו בצעדים מהירים לכיוונו של הים. הם נעמדו על רגליהם האחוריות ושלפו את צבתותיהם החדות, כיוונו את מחושיהם וכל גופם היה דרוך ומוכן לתקיפה…
אך באותו הרגע, קרה משהו שאף אחד מהם לא ציפה…
גלי הים השתתקו. נדמו. הים היה שקט לגמרי. כל כך שקט שאפשר היה לשמוע את העננים זזים.
הסרטנים הצעירים כל כך שמחו על ניצחונם אל מול גלי הים. הם כבר ציפו להגיע אל שאר הסרטנים הזקנים ולהראות להם שאומץ ליבם הוא זה שהשקיט את הים. הם החלו בצעדת ניצחון חזרה למחילותיהם. הם צעדו באותה מיומנות על הסלעים אבל כעת… משהו השתנה… במקום צעדים שקטים, רגליהם הדקות השמיעו רעש נקישות קטן ברגע שנגעו בסלעים. בהתחלה, זה היה נשמע להם משעשע, אך לפתע הסרטנים הבחינו בלהקת שחפים גדולה שחגה בדיוק מעל ראשם, עטה הישר לכיוונם. כעת השחפים יכלו לשמוע כל נקישה קטנה שרגליהם הקטנות עושות ויכלו לזהות את מיקומם בקלות.
הסרטנים הקטנים החלו לברוח לכל הכיוונים. הם ניסו לחפור מחילות בחוף אבל החול היה יבש וקשה כי הגלים לא זרמו אל החוף להרטיב אותו. הם חיפשו מקום מסתור אבל הגלים לא הביאו סחף לחוף ולכן לא היה עלה או ענף להסתתר תחתיו. הם היו חשופים לגמרי.
בפחד רב התאספו כולם ועמדו על סלע קרוב לים, רועדים ומחובקים. הם ראו מעליהם את השחפים עטים לכיוונם. הם עצמו את עיניהם… וחיכו בפחד למקורם החד של השחפים…
אבל בדיוק אז, החלו הגלים שוב את שירתם. זו הייתה שירה חזקה ורועמת מכפי שאי פעם נשמעה. הגלים החלו לגעוש ולרעוש והים החל לעלות עד שמימיו כיסו, כמו שמיכה כחולה וצלולה, את כל הסרטנים הצעירים, אחד, אחד, עד שהוסתרו לגמרי.
השחפים המבולבלים חגו שעה ארוכה וניסו למצוא את כל הסרטנים הצעירים שראו. הם לא הבינו איך ברגע אחד קבוצה שלמה של סרטנים נעלמה מעיניהם. כולם נעלמו כלא היו. כאילו בלעה אותם האדמה… אך זו לא הייתה האדמה, אלא גלי הים הם אלו שהגנו על הסרטנים הצעירים. הגלים כיסו את הסרטנים עד אשר השחפים התייאשו ונעלמו אל בין העננים.
מאותו יום, הבינו הסרטנים הצעירים שהים הוא אכן שכן וחבר טוב, והגלים נועדו להגן עליהם. הגלים מביאים איתם ברכה גדולה. תנועתם המתמשכת מספקת לסרטנים מזון כמו אצות ודגים. הגלים גם מספקים מקום מסתור קרירים ומוצלים בין הסלעים, דבר שמגן על הסרטנים מפני השמש החמה.
לכן, בפעם הבאה כשתלכו על החוף ותראו סרטנים, תוכלו לזהות את הצעירים שבהם; רצים קדימה ואחורה, משתעשעים עם הגלים… רגע אחד מתקרבים ורגע אחרי, כשמגיע גל גדול במיוחד, בורחים ומסתתרים בתוך החורים. אבל בלילה, ממש מאוחר, יוצאים לחוף כל הסרטנים, עומדים תחת השמיים השחורים ומקשיבים לשירתם המופלאה של הגלים.