בכל יום רגיל במהלך שנת הלימודים, המלחמה בין הורים לילדים על סדר היום שלהם איננה פשוטה בכלל. ההורים מנסים לצמצם את שעות הצפייה הטלויזיה ונוכחות מול המחשב, הם מקפידים על שעות שינה של הילדים, מדרבנים אותם להכין את שיעורי הבית, לקרא, לשחק עם חברים וגם לעזור בבית. המאבק לא קל, כיוון שהילדים מנסים בכל כוחם לעשות את מה שהם רוצים, מה שלא תואם בדרך כלל את הרצון של ההורים.
זה ביום רגיל. התופעה הזו מתעצמת פי כמה כשיוצאים לחופש הגדול, בו גבולות סדר היום נפרצים לגמרי. כאשר אין בית ספר, החוגים הקבועים יצאו גם הם להפסק,. הילדים נמצאים שעות רבות בבית, והם רוצים להינות ולנוח, כמו שצריך להיות בחופש, והחגיגה של חוסר בסדר יום בעיצומה.
ככל שהילדים מתבגרים, בערך בסוף בית הספר היסודי, כאשר צץ לו גיל ההתבגרות, קשה הרבה יותר לשמור על סדר היום. הילדים רוצים ללכת לישון מאוחר, והנטייה הבסיסית שלהם היא להפוך את היום בלילה, וכשזה קורה מתעוררת בהם התרגשות ותחושה של – הנה, אנחנו גדולים. הם רובצים שעות רבות מול הטלויזיה והמחשב, ויש מקרים שבהם הם לא טורחים אפילו להחליף את הפיג'מה. למה להתאמץ וללכת לצילום בר מצווה בכותל? בחופש העניין הוא 'להינות כמה שיותר', וחמושים בטיעון הזה הילדים מסרבים לעשות כל דבר שלא נעים להם, כמו ללמוד, לקרוא, לעזור להורים, לצאת החוצה. 'יש להם זכות לנוח אחרי שנת הלימודים, וחסר למי שייקח את המנוחה הזו מהם'.
ישנו פתרון והוא לתת להם שיעורי בית לחופש. אך, האם פתרון זה הינו יעיל ומספק תעסוקה, מה גם שהיא תעסוקה חינוכית, או שהוא רק משניא על הילדים את הלימודים? לפי מומחים, השאלה היא איך עושים זאת, ועיקר המסקנה שלהם היא שאם רוצים שהילדים יעסקו בתכנים חינוכיים בחופש, זה חייב לבוא בדרך שבה הם יהנו מהעיסוק, שזה יבוא בצורת פעיליות, משחקים, פרסים מתגמלים. כאשר הילד נהנה, העניין חודר אליו והוא לא מפתח כנגדו התנגדות, מה שהיה רוקה אילו היו נותנים לו לעשות שיעורים בכפייה. האם צריך לשחרר לגמרי? לא בטוח. מה שבטוח הוא שצריך לעסוק בתכנים חינוכיים, אבל בצורה מהנה לילדים.
בהצלחה לכולם וחופש נעים!