מס' ימים מתחילת המסע: 10

מס' ימים עד לסיום: 20

מס' מתכון מתוך ה-30: 10

אוי לא. תיכננתי כבר לישון לפני שעה כי בכל זאת קמה ב2מחר…לא נורא. נישן במרץ.

היום אחרי איזה מקרה בעבודה יצא לי לחשוב הרבה. והגעתי למסקנה שהיתרון שלי, הוא הרגישות שלי, והחיסרון שלי, הפלא ופלא, גם הוא הרגישות שלי.

מי שאני אוהבת אני אוהבת מכל הלב, בלי משחקים. מי ששובה את ליבי, מההתחלה בדרך כלל, יזכה לנאמנות אין סופית. כזו שמגיעה ממעמקי הלב. אלה אותם אנשים שאתן בשבילם ואקריב עבורם הכל.

כשאני שמחה, אני שמחה מכל הלב, ולכן, בקשר ישיר, שאני עצובה, אני עצובה גם כן מכל הלב. כשמחבקים אותי ליבי מתמלא באהבה, כשצועקים עליי, או תוקפניים כלפי, אני נאטמת ונסגרת, בהלם הרבה פעמים, ובעיקר מתרחקת.

כשאני מסתכלת אחורה, תמיד הייתי כזאת. מאז שאני זוכרת את עצמי אני חושבת. הרי אנחנו תוצר של בית הגידול שלנו, והחוויות שאנו עוברים כל החיים. ולי לא היה קל, במובנים מסוימים. אף פעם לא הייתי הכי מקובלת, לא הכי יפה, לא הכי מצחיקה. לא זאת שתמיד מצליח לה, אבל תמיד הכי חברה. ואני מקווה שחברי הטובים ביותר יעידו עליי כך…

הרבה חוויות שעברתי, החל מהיסודי (שם בערך מתחילים הזכרונות החזקים שלי) ועד חוויות היום יום שאני עוברת היום, גם בקונדיטוריה וגם מחוצה לה, נשארו חקוקות בליבי, כשריטה עמוקה. לחיוב ולשלילה. כי שריטה לאו דווקא חייבת להיות שלילית…

אחת החוויות שיותר זכרונות לי, בכל הקשור להתפתחות הרגשית שלי, היא שבכיתה ד' אחד הילדים בכיתה, שעד היום לא ברור לי למה החליט להתעלל דווקא בי, המציא שיר על המשקל שלי, על כך שהייתי קצת גדולה יותר מכולם, לקח את הפוסטר של הלהקה האהובה עליי וקרע אותו מולי ומול כל הכיתה. עשה חרם נוראי שעד היום נצרב אצלי כחוויה נוראית.

תמיד הייתי חברותית, וכבר כתבתי פה בעבר, שאני לא אוהבת רושם ראשוני, כי לפחות אצלי, מה שמגלים אחר כך בי שונה שנות אור, ממה שמצליחים לקלוט בהתחלה. ככה אני. קשה. לא משחררת. עוברת דרך ייסורים עד שבוטחת באמת, מספרת, משתפת. מעטים האנשים שאני קרובה אליהם באמת, ויודעים עליי הכל.

מי שפוגע בי, צריך לעבור, בדרך כלל, דרך ייסורים קשה עד שהאמון שלי יחזור. כי אני לוקחת קשה. דווקא בכלל כל הרגש שיש אצלי, הרבה פעמים לא יודעת לנתב אותו בדיוק למקום הנכון, ולצמיחה נכונה מהסיטואציה.

אז אחרי מה שהיה בעבודה(שעד לכתיבת שורות אלה כבר נפתר ומאחורינו) לקח לי כמה שעות להשתחרר מזה, וזה באמת היה משהו דבילי אבל לוקח לי זמן. ככה אני.