שלום בנות!
ביקשתן ואני נותנת…( אקדליסט)
נושא : דחייה חברתית בגיל הצעיר
מיקוד : גיל הגן והכיתות הנמוכות של בית-הספר היסודי
שאלת המחקר: מהן הדרכים להתמודדות עם דחייה חברתית של ילדים בגיל הצעיר?
דחייה הינה תגובה אנושית המוצאת את ביטויה בכל מערכות היחסים בין בני-אדם, בכל הגילים, ואינה יוצאת-דופן גם בגילאים הצעירים. אין כמעט ילד שלא חווה דחייה חברתית ברמה כזו או אחרת, בשנותיו הראשונות במסגרת החינוכית. ההבדל הוא בעוצמת הדחייה, משך הזמן שלה והיכולת שלו להתמודד איתה.
קיימת הבחנה בין ילדים תקינים חברתית, הנקלעים מעת לעת למצבים של דחייה חברתית קצרת מועד, ולרוב יוצאים ממנה ללא משקעים או טראומות נפשיות – לבין ילדים דחויים כרונית, שעלולים לשלם על כך מחיר כבד בטווח המיידי (נשירה מבית-הספר), הבינוני (הידרדרות לעבריינות, לשוטטות, הסתפחות לחבורות רחוב) והארוך (תחושת ייאוש, פגיעה בדימוי העצמי, בדידות, הפרעות רגשיות קשות, קשיים ביצירת קשרים חברתיים ועוד).
גילויים של דחייה חברתית המתרחשים בין כותלי המוסד החינוכי חייבים להיות מטופלים ללא דיחוי על-ידי הגורם המוסמך (גננת, מורה). זאת, משום שבמקרים רבים ילד החווה דחייה חברתית – בעיקר קולקטיבית – אינו מסוגל להתמודד איתה בכוחות עצמו.
שאלת המחקר דנה בדרכים להתמודדות עם דחייה חברתית של ילדים בגיל הצעיר. מערכת החינוך מודעת להיקף התופעה ולהשלכותיה, אם לא תטופל בעודה באיבה, ולכן מציידת את המורים בכלים להתמודדות עם חרם כיתתי, הן ברמה הפרטנית והן ברמה הכיתתית.
בעבודה זו אסקור את דרכי ההתמודדות עם התופעה החברתית הקשה, על היבטיה השונים ודרגות העוצמה שלה. קיימות מספר רמות טיפול, והראשונה בהן היא הקניית ידע כללי לתלמידים על ההשלכות השליליות של דחייה וחרם חברתי. במסגרת זו יש חשיבות רבה לנושא אקלים הכיתה.
הרמה השנייה מיועדת לטיפול ב'קבוצות סיכון', כגון עולים חדשים, ילדים להורים גרושים, ילדים הסובלים מלקות למידה, נכים וכדומה – כולם מועמדים 'טבעיים' לדחייה חברתית.
ברמה השלישית נמצאים אותם ילדים דחויים כרונית, שמה שלא יעשו – לא יצליחו לבטל את החרם החברתי שהוטל עליהם.
ילד דחוי חברתית נושא עימו את המטען הרגשי הכבד גם אחרי שעות הלימודים. בהקשר זה אבחן את ההתמודדות ההורית עם הדחייה החברתית אותה חווה ילדם – ומדובר בנושא סבוך ומורכב, ששורשיו באיכות ההתקשרות הראשונית ביניהם בגיל הרך.
דחייה חברתית בגיל הצעיר יכולה להיות חוויה קצרה וחולפת שאינה מותירה משקעים אצל הילד הדחוי, אבל באותה מידה היא עלולה להתפתח לטראומה נפשית בגיל המבוגר, עם השלכות שליליות רבות.
מחקר זה, ובייחוד ממצאי הניתוח הסטטיסטי , עשויים לחדד את הנקודות הבעייתיות בסוגיית הדחייה החברתית, ולהציע הן למורים והן להורים כלים להתמודדות מוצלחת איתה.
