השנה הערבית, כמו העיברית היא שנת ירח, בעוד עונות השנה נוהגות על פי השמש. ביהדות, "כל דבר במועדו" החגים צמודי עונה ולכן דרושה שנה מעוברת, לא כך נהוג בשנה האיסלמית, כך שחודש הרמאדן כמו חגים אחרים נעים בין העונות. השנה חופף הרמאדן לאוגוסט, תענוג מפוקפק לצמים.
למרות הצום, במשך שעות היום, נדמה שהכל סביב אוכל בכפר ברטעה.
מי שיכול מעביר את שעות הפעילות לערב. עובדי מדינה (לא מופרטים) זכאים ליום עבודה קצר. השוק הומה והילדים משוטטים ברחובות.
הקו הירוק חוצה את הקו ברטעה, ותחנת הדלק היפה הזאת עומדת פחות או יותר על קו התפר. עוד על הכפר שנחצה בין מלחמת האצעות למלחמת ששת הימים ב"הזמן הצהוב" של דויד גרוסמן.
הערב יורד ולפתע משתרר שקט בברטעה ובאום אל פאחם השכנה. שעת שבירת הצום.
גם אנחנו מתארחים אצל קואוקאב ומוחמד למקלובה, מכניסי אורחים ומסברי פנים.
מאוחר יותר העיר מתעוררת וכולם יוצאים לרחובות, כשאנחנו יורדים בסמטאות התלולות, עוברים ושבים מברכים לשלום בחייכנות וילדים עליזים רצים בעיקבותנו.
בגלריה של אום אל פאחם תערוכה יפה של אמנים יהודים וערבים, ונוף מרהיב.
(תמונות לעיל, פאטמה אבו רומי מציירת את עצמה).
עוזבים את אום אל פאחם אחרי חצות, העיר עדיין שוקקת.
