אימהות ובנות. מחול עתיק יומין. מבנה מולקולרי שקיים בטבע רק בהקשר הזה.
ואני יודעת משום שהתמזל מזלי להיות אמא של בנות וגם אמא של בנים. ובכלל הכימיה המופלאה הגאונית שמתרחשת באופן ייחודי ומדויק בינך ובין כל אחת ואחד מילדייך.
תרכובת מסתורית לבבית שמרכיביה סמויים וגלויים. קיימים בטבע ומנגד יוצרו בדיוק עבור החיבור הזה. בטוב ובפחות בקירבה ובלמידה הדדית ליצור מרחק בטוח. ברכות ובקצוות החדים.
היא בת 21 היום בדיוק קרן השמש הזאת.
והיא אחראית לאחד השינויים, אולי ה-שינוי המשמעותי בחיי. היותי אם. לילד. לילדה. לה.
בלידתה כשאני כמעט בת 25 התחילו חיי. חלמתי אותה ואת אחיה מילדות. ומילדות הייתי אמא, לאמא שלי. ומילדות ביקשתי לי הורות אחרת.
כשאני נזכרת באותם ימי הורות ראשונים כשאני צעירה מאד ומצד אחד אבודה כאובה ומוצפת ומצד שני מרגישה כאילו סופסוף נטעתי שורש.השמעתי קול צלול ובהיר והוא שלי בעולם הזה. נקי. כשאני נזכרת בי ובה, בא לי לבכות. מגעגוע. מהקלה. מחמלה על מי שהייתי אז. ומהכרת תודה עליה. על כוחותיה. על העוצמות שטמונים בה שהכרתי עוד כשנבטה בי.
היא נולדה לי. מכל הנשים בעולם היא בחרה לבוא ולהתגשם ברחם שלי, לצאת ממנו ולחבר את נשמתה אל זו שלי. הבעת האמון הזאת ביכולתו של הגוף שלי ליצור מופלאות מוארת שכזאת, תינוקת יפייפיה עיניה אבני זוהר תכולות ומבטה אומר הגעתי. תתחילי לעבוד. תתעוררי אישה צעירה שכעת היא אמא שלי. את מסוגלת. הנה הכת שורש בעולם הזה.
כשאני נזכרת בשנותי הראשונות כאם כשאני מגששת את דרכי באפילה גדולה מבינה מיום ליום עוד ועוד על מי אני ומאין באתי ולאן בהוללי לכת על מנת שלא אטבע עוד ועוד בביצת המקום ממנו יצאתי. כשאני נזכרת בזה, שוב אני מבקשת לחבק חזק אותי ואת הילדה המהממת שהייתה אז בתי הבכורה. חסונה אל מול הטירוף שהייתי שרויה בו. דעתנית. ושוב ושוב בכל פעם מחדש אומרת לי, תהיי. אמא. תהיי אמא שלי. תהיי נוכחת כאן. אל תסחפי לשום מקום. אל תטבעי כי יצרת אותי כח בחרתי בך.
אימהות היא תנועה פנימית וחיצונית. היא כח ועוצמה והיא קושי ואתגר. היא התבוננות מתמדת ודקדקנית. אלי פנימה ועלי מבחוץ.
היא מרוממת ומעייפת. היא משימת חיי. ואני עוסקת בה כבר 21 שנים. היום.
הבכורה שלי גדלה להיות אישה יפייפיה. מלאה בתוכן. והיא עומדת בימים אלה במפתן עולמה. משוחררת טריה מהצבא. מלאה בשאלות, מוטרדת מהמעבר אל עצמאות.
ואינני יכולה שלא להשוות ביני ובינה לנשום עמוק עמוק את ההבדל התהומי שקיים בנינו ואת נקודות ההשקה.
אני ממשיכה להתפעל מהתנועה שלה במרחב. מיכולת התפיסה שלה מעמוד השדרה הפנימי. מהבאלנס שקיים בתוכה.
היא ממשיכה לגרום לי לחשוב. היא מעוררת אותי ומאתגרת אותי ובהיותה בכורתי היא ממשיכה לעודד אותי לגדול. ברגעי הטוב הנעימים ובעימותים. בהסכמות ובמחלוקות. היא גורמת לי לצמוח.
התכוונתי לכתוב כאן את משאלות הלב שלי, את איחולי הרכות והחוזק בשבילה. ובמקום זה אני מבקשת לאחל לי שיהיה בי המקום להכיל את עוצמתה. את הבחירות שלה. את היופי הזוהר. שתהייה בי החוכמה לאפשר לה עולם ומלואו. להמשיך ולתת לה קרקע ואת הביטחון שיועיל לה לפרוש כנפיים אדירות ולעוף לאן שרק תרצה. שתהייה בי השמחה, האמיתית המדבקת שתאפשר לה לחייך , לחיות ממש להיות נוכחת מבלי לרגע אחד לחשוש שהיא יותר מדי. מבלי שתהייה כבולה בכבלי תסבוכות שלעיתים נוצרות בין אימהות ובנותיהן.
ואני מאחלת לי שאדע לשחרר.ממש. ובטוב. לסמוך.
יום הולדת שמח ילדה שלי. בת 21. קרן שמש יקרה.