מודה !! אני .. אורכידאה! כזו שתלויה ברמות החום והלחות בסביבה ..
צריכה גדודים של חיבוקים, בעיקר מילוליים!
עשרים שנה חייתי ככה.. בתוך עציץ שקוף, הכל זרם ממני ואליי, עד שאפשהו בין גיל עשרים לשלושים יצא לי לפגוש כמה טיפוסים שהקור והניכור היו המוטיבים המנחים בהתנהלותם. הם הכירו לי את עולמם הנאלם ליגלגו על אנשים שהתפלק להם רגש לימדו אותי שמוחצנות זה ביג נוו נוו ושתמיד עדיף הצד המוצל והנאצל של הג׳ונגל .. עד מהרה הפכתי מאורכידה זקופה לרקפת כפופה ,לא יכולתי לסבול אנשים נוגעים ,מביעים, רגשניים .הסתובבתי באזורים קרירים עם אנשים מקפיאים פתאום היה נחמד לא להזיע ..קיבלתי פידבקים אפורים בששון, כוויות קור בדיצה,דאגתי לקלף מעצמי כל בדל דביקות .
רוח קרה חלשה עליי והחלישה את רוחי .
כרקפת מצויה התחלתי להרכין את הראש …ואז.. שנייה לפני שהוא נחבט בסלע .. מישהו הפשיר לי שמש ! בלתי אמצעית, מלטפת, לא מסוייגת !
בשבריר שנייה ,זקפתי גו אורכידאי דביק ,החזרתי את הפרסטיז'ה לדובים שבקוטב !
ברור לי (כשמש דאשתקד) שיהיו נזקים כי חום עושה קמטים (בעיקר קמטי הבעה )
אבל אין לי ספק שזה הרבה יותר מחמיא לי ..והיום .. הקצוץ היחיד שאני שמה .. מסודר לי בסמיילי על הירקות בצלחת ..
קרה או חמה ? ונענע בצד .
