אחרי שהסכמתי להרגיש את הקושי האחרון, עיבדתי אותו בתוכי והצלחתי לוותר על עמדת הקורבן הנצחי, אספתי את עצמי וחזרתי במרץ לנורמליות של היומיום. הדבר הראשון שעשיתי היה לחזור לפעילות הגופנית הקבועה שלי במקום שהוא הכל חוץ מאשר סתם מכון כושר.
לפני שלוש וחצי שנים התגלגלתי עם חברתי ק' בדרך לא דרך אל Curves. ליתר דיוק – אל הסניף התל אביבי של הרשת הבינלאומית לנשים בלבד (ומייד אדבר על החשיבות של העובדה הזו) שממוקם מול כיכר רבין, ושבשבילי מציע מצד אחד את היתרון הגדול של מכון הכושר – שעות פעילות גמישות ובלתי מחייבות, ומצד שני – אימון מובנה, קצר אבל יעיל. זה איפשר לי לשלב את האימון בתוך היומיום העמוס שלי כעצמאית, אם רק לא ויתרתי לעצמי. מאז אני שם, קשורה בגופי ובעיקר בליבי אל המקום ואל הנשים שמפעילות אותו (ואותי). מה יש בו, במקום הזה, שלא נותן לי לוותר עליו או להחליף אותו באחר? מה שהוא תמיד העיקר בשבילי – קשר אנושי חם ומרגש.
אימון גופני יכול להיות טוב ומוצלח לאחת ופחות לאחרת, ולעתים הוא יהיה מוצלח בתקופה אחת ופחות בזמן אחר. השבוע, כשחזרתי אחרי חודש של הפסקה, יכולתי להרגיש שחזרתי הביתה, למקום שמקבל אותי גם כך, כשאני מוותרת לעצמי. לאורך השנים שאני מתאמנת שם, הספקתי לעבור אי אילו משברים מורכבים ומשמעותיים, ולכל אורך הדרך היה Curves מקום להיטען בו ולהתמלא, או לנוח בו ולהירגע, ותמיד תמיד – לקבל תמיכה ולהרגיש ראויה, אהובה וחשובה. משהו בדינמיקה שכולה על טהרת הנשיות יצר עבורי אווירה מקבלת ומאפשרת. כך יכולתי להשיר מעלי קילוגרמים רבים ולהרגיש את הצוות מגוייס כולו למטרה, דוחף אותי ברגישות ובאהבה קדימה אל היעד, כדי שלא אוותר לעצמי. יש שיאמרו שכל זה ראוי שיהיה במקום של אימון גופני ובריאות, ואולי הם אפילו צודקים, אבל יש בסניף הספציפי הזה של הרשת מרכיב אחד שבשבילי הוא אחד ויחיד ומיוחד מאוד: הנשים שמפעילות אותו ומלוות את המתאמנות בדרך הכי אישית וחמה שהייתי יכולה לחשוב עליה. שם גם פגשתי דאגה כנה ואמיתית, התעניינות מבלי לפלוש לפרטיות שלי והרבה הרבה חיזוקים – מילוליים ולא מילוליים במקומות הכי קשים אליהם הגעתי. כאשר ניחת עלי המשבר הבריאותי המשכתי להגיע לאימונים ככל שיכולתי, ותמיד פגשתי שם דאגה כנה, התגייסות לאפשר לי להתמודד בדרך שבחרתי, קשר אנושי מלב אל לב שהמשיך גם מחוץ לשעות האימון, גם בתקופות שלא יכולתי להגיע בכלל ושמחה ענקית ומחממת לב כשהכל נגמר ורציתי לחזור לשגרת האימונים. יחד התווינו את הדרך לשקם את הגוף החבול והמוכה תוך התייעצות עם אנשי מקצוע ורפואה והנה אני היום, מתעסקת שוב בזוטות של מספר אימונים בשבוע או קצב הפעילות שלי.
מה אני רוצה להגיד? בשבילי ב-Curves נמצא החיבור האמיתי בין גוף לנפש. אמנם המטרה כאן היא אימון הגוף, אבל תמיד גם הנפש מתמלאה. האימון כרוך ביחד עם חיבור של הלב, עם עיניים שרואות מעבר לגוף ומלטפות כל אחת ואחת במקומות העדינים שבתוכה. בשבילי זה כנראה קשר לחיים.
