הוצאת מטר
מה הייתם עושים אם יום אחד הייתם מקבלים מכתב מחברת ילדות המזמין אותך למפגש באי יחד עם עוד 3 חברי/ות ילדות בקומונה משותפת?
יום אחד
סינה, מאיה, אינגריד וליסבת מקבלות הזמנה שכזאת מחברתן קאט. כולן היו חברות בתיכון, רק שמאז סיום התיכון לא עברו שנה או שנתיים אלא קרוב ל-40 שנה. ההזמנה היא להתחלה חדשה ולהתלוות אליה ולחיות עימה בביתה בפיג'י. עיתוי ההזמנה נראה מכוון, קאט התאלמנה לא מכבר מבעלה ניקלס, מסיבות שאינן ברורות. כמובן שארבעת החברות נענות להזמנה ומצטרפות לקאט לביתה.
סינה – אם חד הורית קשת יום שמגדלת את ארמנד בן הנושק לגיל החמישים, אך ממשיך להיות תלותי בה , ואינו מצליח להתקדם בחייו. סיניה מסתירה את זהות האב, הן מארמנד והן מחברותיה.
מאיה – אישה חולת אלצהיימר המתוארת ברגישות ובעדינות, שמחלתה מחמירה במהלך שהותה באי. מאיה מתחברת לילדה באי בשם מאראיה – שנראה שסיפור חייה דומה ומשלים לסיפור חייה של סינה. מאראיה היא ילדה לאם חד הורית שזהות האב אינה ידועה. תיאור היחסים בין מאראיה למאיה הינו תיאור מקסים ועדין.
ליסבת – נראית כמו האישה המושלמת, היא התחתנה עם בעל עשיר ויש לה שני ילדים ונראה כאילו העולם שלה מושלם. אך זה רק בכאילו, ליסבת מרגישה בדידות וניכור מבעלה הבוגדני ומילדיה שאחד נמצא מרוחק ממנה והיא אינה זוכה לקשר עם ילדיו כפי שהייתה רוצה ואילו השנייה מרוכזת בעצמה.
אטתה היא מנהלת משק הבית של קאט ונראה כי המבט הרענן שלה בשל היותה מחוץ למעגל החברות נותן אור חדש ומרתק על הדמויות האחרות ומהווה חוליה מקשרת מרתקת.
החברות מקימות מפעל של שוקולד, שבעצם מסמל את האושר שמגיע בקוביות קטנות שעשויות להיות גם מרירות, ודברים שרואים מכאן לא רואים משם.
המפגש המחודש ממרחק הזמן של הדמויות מספק להן הזדמנות לבחון את היחסים ביניהן ושל כל דמות עם עצמה ועם בעיותיה.
האם יתגלו מיהם האבות האבודים? האם גורם התאונה של ניקלס יתגלה? האם כל אחת מהדמויות תזכה להזדמנות מחודשת לכמה קוביות קטנות של אושר – של מימוש עצמי, מימוש החלומות והזדמנות להתחלה חדשה?
הספר כתוב באיטיות ונראה שהוא שולח אותנו למסע באי קסום. הוא יותר ספר מסע וגילוי עצמי של כל אחת מהדמויות ושונה מספרים דומים בז'אנר כספרי המכתבים והגילויים הקלאסיים שבז'אנר.
סך הכול, הסוף צפוי אך הדרך שבו הספר נכתב היא שונה והקצב האיטי שבו נותנת נופך מיוחד לספר ולוקחת אותנו למסע אחר. כך שלא כל אחד ואחת יתחברו, אך השוני והייחודיות שלו בז'אנר בהחלט מזמינים לקריאה (וגם עושים חשק לקצת שוקולד ולקוביות של אושר….).