הרעיון לנסוע לקובה היה דווקא של ההולנדי. לחגיגת יום ההולדת שלי. מאמריקה היה "אסור" לי לנסוע מה שהוכיח את עצמו כשטויות, כי מסתבר שהיו מלא אמריקאים. הם באים עם "משלחות" מה שנקרא צביעות אמיתית! היינו שם תשעה ימים שאת רובם בילינו בהוואנה, חוץ מיום אחד שנסענו ברכב שכור לתוך ליבה של קובה ומצאנו את האזורים שם יותר דומים משונים. ובכלל להתקע באוטו לשעות על שעות עם נופים לא ממש משתנים, מה אגיד לכם? אותי זה מצ'מעם .
האיש והסוס בכפר בנסיעה שלנו~
הצילומים שם היו לי חגיגה ואנסה לשתף פה את חלק מהיופי האמיתי של הוואנה שראיתי בעיני המצלמה שלי.
הנשמה האנתרופולוגית שלי בלעה מראות בהוואנה, שהיא העיר הכי גדולה באיים הקריבייים. עיר מיוחדת, מזכירה משהו לא ברור, הבתים שם שרובם מהתקופה הספרדית קולוניאלית – ראו ימים טובים יותר. ממש כמו לבקר דוד עשיר שירד מנכסיו. רוב הבתים מוזנחים ,חלקם מט לפול, התשתיות העירוניות לוקות בחסר. הם חוגגים 55 שנה למהפכה שהפכה את תושביה לתחמני רחוב ,פושטי יד כמעט. האנשים יפנו אליך ברחוב ישאלו מאיפה אתה ויבקשו מתנות, סוכריות או אמא עם תינוק על היד שתבקש שתקני לה מיץ לתינוק . תורים לבנק , תורים לקניות של מוצרי בסיס ושלא לדבר על התור הארוך למילוי כרטיס הטלפון הסלולרי שלהם שהוא מהדור של שנות ה90 שאנחנו לא נוגעים בו כבר.
מה שמפתיע זה שלא שומעים מהקובנים טענות על הממשל אלא להיפך "וויה לה קובה" היא אימרה מאד שגורה. יש שטוענים שזהו פחד ממלשינים שניצבים בכל פינה ומדווחים לשלטונות.
הבאתי איתי מתנות קטנות על מנת לחלק, כי אמרו לי שחובה להביא : סבונים מריחים ,ליפ גלוס, מיני בשמים , סיכות לשערות לילדות, מחזיקי מפתחות, בלונים ומסטיקים לילדים ואני חגגתי איתם כי האנשים של קובה והילדים שלה שמחים עם כל פריט. מה שבטוח זה שהארון של האישה הקובנית לא גורם לה לשאול את עצמה "מה אלבש היום" ? תאמינו לי שהאופציות שלה מצומצמות ביותר. אני לא ראיתי אנשים שמנים, אולי כי הם בדרך כלל לא שבעים . יש ומראות העוני הזכירו לי את מקסיקו וג'מייקה.
חברה שלי אורנה אומרת שזאת מדינה סכיזופרנית ואני מסכימה איתה. לחלק קטן יש את הכל, בעיקר לאלו שקרובים לצלחת הממשלתית.לאחרים אין כלום. ברוב המקומות אין אינטרנט. אבל לתיירים במלון ממשלתי כמו זה שגרנו בו היה אינטרנט. נהגי המוניות מרוויחים במושגים מקומים משכורות עתק והרופאים והמהנדסים מרוויחים פרוטות. אבל שכר הלימוד הוא על חשבון הממשל. עוד מעניק הממשל הקומוניסטי שרותי בריאות חינם. כך שאתה יכול להיות בריא ומשכיל !
קובה שווה ביקור לפני שהיא תהפוך למיאמי. המראות מהחלון בחדר שלנו משקפים טיילת עם פוטנציאל לא מנוצל. בכלל,כל מה שראינו שמסביבנו הרגיש לא מנוצל.
המלון שלנו .
הקידמה המערבית לא הגיעה לקובה: הם לא חיים על מסכים, הם חיים ברחובות , אין להם את חיי האינטרנט שלנו, אין להם מסכים מוארים על פניהם. אין שם את האובססיה המערבית העכשויות לחיבור אינטרנטי לכל מתקן אפשרי. הם חושבים שאנחנו הזויים שאנחנו מחפשים כל הזמן חיבור אינטרנט . כאילו מה את בקובה מה את צריכה אינטרנט . לכי תסבירי !
הבתים פשוטים, הריהוט דלוח, החנויות עלובות מראה, הרחובות עם מדרכות שבורות והקירות קלופים על רוב הבניינים. ובכל זאת הוואנה העתיקה קיבלה מעמד מיונסקו של עיר לשימור וחלקה הקטן של העיר העתיקה מתחיל לקבל מראה עדכני יותר ומשומר.
תהלוכת המכוניות האמריקאיות לא תבייש מוזיאון מכוניות וינטיאג' באמריקה. מדהים לצפות בהן.
הביצה- הם קוראים לטוסטוס הזה עם מינימום כח אבל חביב לאללה!
לקחנו מונית דגם שברולט משנת 1957, שהיא שנת הלידה שלי לחגיגת היום הולדת ה57 שלי. עלות של 60 דולר. יקר רצח במושגים שלהם.
הם מתקנים את הרכבים עם כלי חילוף מאולתרים.
ביקרתי בגן ילדים, חמודים שכאלו, קפצו עלי, על המצלמה ,על הבלונים של דולר ומסטיקים כאילו היו אוצר. כמובן שבגן אין אינטרנט ,בלי מצלמות שהאמהות יצפו בילדים שלהם מהעבודה או אייפאד לסרטי וידיאו שיעסיקו את הילדים . הגננות מדברות עם הילדים ואין לאף אחד אייפון ביד. הילדים משחקים ברחובות ונראים עליזים למרות הפשטות והעוני. לכל ילד בגן ובבית הספר תלבושת אחידה שהממשלה מספקת.
התלמידים עם התלבושות האחידות. היו היה לנו גם.
האמהות בקובה עם הפנים לילדים ולא למסכים.
ביקור בבית הכנסת הגדול בהוואנה היה מרגש עבורי עם זאת שאני לא דתיה אני אוהבת חיבור שורשי דרך הארץ שאני מבקרת בה.
המסעדות ,אפילו היקרות שבהן ,רובן לא עומדות בסטנדרים הקולינרים העכשיוים. הם פשוט מאחור. מנסים אבל עם כל כך הרבה בעיות לוגיסטיות לדוגמא כשבערב חג האוהבים סוגרים לך את המים ,כפי שקרה במסעדה שבילינו בה ובעל הבית נאלץ להביא משאית מים שהוותה מטרד רעשני לארוחה רומנטית.
אנחנו מחכים לאוכל…
ביקרנו בכמה בתי קפה חמודים וברים אחד מהם ידוע מאד פלורידטה שארנסט המינגווי ביקר והשאיר שם חותם. כולל פסל בדמותו שהתיירים באים להצטלם ולשלם מחיר עתק על משקה מקומי . לא ממש השתגעתי על המסחריות של כל המקומות שיודעים שהתיירים "אוכלים" כל סיפור שיסופר על עבר אחרי הכל באמת אז מה באם הימנגווי ישב שם? בקליפורניה זה טריק תירותי שלא היה "עובר מסך" במיוחד.
מאכלי רחוב זולים~
מכל מסעותי בעולם אני יכולה לסכם שקובה היוותה הפתעה גמורה עבורי . ההבדל בין הנוחות של המלון שלנו, עם חדר מפנק, ארוחת בוקר משודרגת, גישה לאינטרנט ופינוקים בחדר. ההבדל בין חיינו במלון לרחובות העיר, לעוני של האנשים, לדרך חיים הקבצנית של התושבים המחיש את הקוטביות של החיים שם. אך למרבה הפלא לכאורה נראה לי שהם עליזים. מה הם בעצם יכולים לעשות עם משטר קומוניסטי שאחרי שהרוסים זנחו אותם והשאירו אותם נטושים כלכלית? רבים היו רוצים לעזוב. אבל לאן הם ילכו? הנכות הכלכלית לא מאפשרת להם לרכוש כרטיסי טיסה. שלא לדבר על זה שאישור יציאה לטיול הוא ניתן בקלות. אי אפשר לעבורלעבוד בארץ זרה ,אלא באם נשלחה מטעם הממשלה. הסבירה לי סנדרה ,חברתי החדשה שהיא מנהלת יחסי הציבור של מלון נסיונל הנחשב כאחד מבתי המלון המפוארים בקובה. למרות שהיסטוריה שלו בעצם כוללת את העובדה שהוא הוקם ב1930 על ידי המאפיה האמריקאית ששלטה אז בהוואנה אז, דרך לאס וואגס עם הימורים, נשים סמים וכל שאר "מיני ירקות" של תפארת המאפיה האמריקאית.
ההולנדי בגן של המלון.
האוהבים נמצאים בכל מקום.
נגנים במסעדה מקומים מה שברור שהריקודים והמוסיקה שלהם באו למלא את הנפש שלהם בשמחה והם עושים את זה דיי בהצלחה.
הנשים שם תולות כביסה בלי לחשוב או לדעת שיש מייבש כביסה בעולם.
הוואנה מלאה בתושבים מקומיים שעלו על גל של התייר המערבי המצוי והטיפש ומוכרים לו זכות לצילומים ,תוך כדי שהם לבושים תלבושות לא ממש עדכניות או מיצגות. אך מה התייר המערבי יודע, הוא רואה שונה, צבע,שומע מוזיקה ומשלם. ברוב המקרים בלי הרבה ברירה. כי חלק מאומנות הרחוב בהוואנה זאת אומנות שיווק הכלום שיש להם ולהרוויח פזוס שוות ביותר, שאנשים בקובה עובדים ימים שלמים כשתחמן הרחוב מקבל על קליק במצלמה .
אומנית רחוב תחמנית רחוב בדולר~
ועוד תחפשות לפורים בדולר.
תהלוכת לוניינים ברחובות . להם מגיע טייפ!!
אושר פנימי שלא קשור לתנאי החיים שלהם. כל פעם הדהים אותי מחדש.
קובה השאירה לי טעם של טיול למקום אחר.
הצצה לבית בהוואנה.
אין להם ברירה הם יודעים לאלתר. בדרך נתקע האופנוע הילדים בסביבה מקבלים כמה סנטים לעזור לדחוף~ בואו לא ננסה את זה בתל אביב…
בקיצור , אני ממש ממליצה על ביקור בהוואנה ובאי קובה מזמן אחר עם שעון שנעצר ב1959.
ההולנדי אהב את קובה לא לפני שדאג להסב את תשומת ליבי לכמות הגברים המבוגרים שבאים לבדם לבלות עם המקומיות בזיל הזול. יאחס אמיתי .
דור ההמשך של קובה שרץ ברחובות. אני מאחלת לו לדעת ימים טובים יותר.
נעמת לי מאד קובה.
