קאנביס רפואי זה לא מותרות מתי תבינו את זה לעזאזל? הגיע הזמן שמישהו יפנים העובדה שרוב הרופאים נותנים מרשם רק למי שנמצא במצב של מצוקה אמיתית. מי שמנהל את המאבק (כולל רופאים ) עושה את זה כי הוא מבין שזה באמת מקל על תהליכים ותחושות שמתלווים למחלות מסויימות ומוגדרות וזה לא רק סרטן.
כמה אנשים צריכים להיות מאושפזים בגלל הקאות, בגלל כאבים מייסרים, בגלל נדודי שינה – כמה? אני כותבת את הפוסט הזה עם כאבים שקשה לי לתרגם אותם למילים ואולי אי אפשר. כשקיבלתי פעם ראשונה רשיון לא הבנתי עד כמה הוא יקר-ערך ולמה אני צריכה לעבור מספר רופאים שישמעו מה קורה לי ואיך אני מרגישה ומה ניסו לתת לי ולמה זה לא עובד.
בוא נגיד שהרופאים שמטפלים בי מלאו את כל הטופסולוגיה וקיבלתי את הקנאביס די מהר (ממש מזל) אחרי הרופא ואחרי שזה עבר לאישור המחוז שאני שייכת אליו ולאישור הקופה ואז הבקשה "נסעה" לירושלים ושם היא עברה עוד איזה משרד או שניים וועדה שלישית ואני בינתיים עם כאבים ובחילות אבל ביננו – למי זה משנה?
אמר לי הרופא שמטפל בי : אני חושב שהקאנביס יכול מאד להקל על מה שאת עוברת, אני חושב שאת זקוקה לזה. אני מוכן לתת לך מרשם אבל מצטער להיות "האיש הרע" ולומר לך שגם אחרי שהטפסים שלי ושל הרופא המשפחתי הרגיל שמטפל בך וגם העתק של הרשיון שפג תוקפו – לא ייתנו לך ולאחרים רשיון חדש. שאלתי אותו למה כי זה נשמע לי לא הגיוני לחלוטין.
חלק יקבלו רשיון וחלק לא. למה זה קורה? למי נותנים? יש הרבה מאד הסברים והתשובה תלוייה במי שעונה לך. מה שאני כן יודעת זה שמאז שהכריזו בממשלה ובכנסת ובכל מיני וועדות שהולכים לקצר ולהקל על תהליך קבלת הרשיון הדברים רק הלכו והסתבכו ופרק הזמן עד שמאשרים (אם מאשרים) הוא הרבה יותר ארוך.
קנאביס רפואי, לא מותרות (צילום: שאטרסטוק / CAPJAH)
לא מעט פעמים עומדים הרופאים חסרי אונים כי הם יודעים שהקאנביס יכול לעשות הרבה טוב ולהקל על מטופלים בהרבה מחלות מוגדרות אבל תמיד יהיה מישהו או וועדה או חוק שבגלל סיבה אידיוטית יסרבל את תהליך אישור הבקשה וקבלת הרשיון.
אני חושבת שמאז שאני רציתי להשתמש בקאנביס הרפואי בגלל המצב הרפואי קיבלתי רשיון והבטיחו לי אז – שאוטוטו יהיה הרבה יותר פשוט והרבה יותר מהיר לקבל סיגריות קאנביס כשצריך.
עברו 4-5 שרי בריאות או מ"מ שר בריאות וכולם הכירו בצורך הדחוף של העברת חוק והפיכתו של קאנביס רפואי לחוקי ו"מסלול" מהיר יותר עד שיגיע למי שצריך אותו. כל אחד הבטיח שהוא יקים או יכנס או יקרא לוועדה להצביע בעד השימוש בקאנביס רפואי. כולם משוכנעים, כולם מסכימים וכולם עדיין מכנסים וועדות ומצביעים עבור חוקים בנושא.
אני אדם אחד ובטח יש עוד כמה שמכירים לילות לבנים, שכואב להם מאד, יש כאלה שהם עם בחילות ועוד הרבה אחרים שסובלים ממצוקות אחרות שיודעים שקאנביס רפואי עוזר. הוא עזר לי לישון לפעמים חמש שעות רצוף, לפעמים אפילו העברתי יום – יומיים בלי כאבים.
שיסתכלו לי בעיניים אותם מקימי וועדות, מציעי הצעות חוק, אלה שמעלים את ההצעה להצבעה, אלה שהבטיחו שתהייה רפורמה בתהליך – דבר שייקל משמעותית ויקצר את הזמן למי שצריך את הקאנביס הרפואי ויגיד את האמת : זה פשוט לא קרה. במקרה הטוב יהיה אולי מישהו שיגיד שהוא מצטער שאני כואבת.
אז מה אם הבטחנו?