צועדת בכיף בבוקר

בגילי המתקדם אני כבר לא צריכה שעון מעורר ומתעוררת מוקדם בבוקר עם קרקור התרנגולות של יוני השכן שלי, אני אוהבת את התרנגולות שלו, כי הם מזכירות לי שאני מושבנקית, וגם קצת נוסטלגיית ילדות, בילדותי הייתי נוסעת כל חופש למושבה יבניאל שם גרה הסבתא שלי והדודים, זה היה מושב אמיתי שהתרנגולות הסתובבו חופשי בתוך הבית, בבוקר היינו שותים חלב עזים מהדיר וחביתה מביצת התרנגולת מהלול עם עשבי תיבול וירקות לסלט משטחי החקלאות שלהם. כייף להיזכר בחוויות הילדות שמעוררים ריחות של געגוע. אז כשאני מתעוררת בבוקר עם התרנגולות ויוצאת לצעידת בוקר בכביש ההיקפי של המושב בזמן שהטרקטוריסטים יוצאים לעבודתם ומשלימים לי את חווית המושב זה נפלא.
מאז שגיליתי את סוד צעידת הבוקר אני לא מוותרת עליו, זה כבר סוג של התמכרות, אמנם אף פעם לא הייתי חובבת ספורט, את הבגרות עברתי בקושי , המורה ראתה שהשתדלתי וריחמה עלי אז העבירה אותי, למרות שהגעתי בין האחרונות על סף עילפון מריצת ה2 קמ, ורק המחשבה המשפילה שהגעתי אחרונה גרמה לי לחשוב שעדיף לוותר על ספורט, אין מצב שאהיה אחרונה. אבל אם תבדקו בקורות החיים שלי תגלו שהייתי מדריכת טיולים כמה שנים וטיפסתי את כל העליות המוכרות של הג'ילבון ונחל כזיב וגם כמה עליות בכרמל כשאחרי עדר של תלמידים בכושר, טוב הייתי מלאת התלהבות מהתפקיד, אז העליות כנראה לא הפחידו אותי, מה שמזכיר לי שאם רוצים משהו ועושים אותו באהבה, אפשר לטפס בקלות על כל הר.
אז חוזרת לצעידת הבוקר שלי שאני מתעוררת לכבודה השקם בבוקר והיא הזמן שלי עם עצמי, אף אחד לא מוזמן להצטרף אלי, לא תראו אותי עם אוזניות, זו רק אני בשעה הזאת של היום, אז כשהתחלתי ללכת פינקתי את עצמי בחליפת ספורט ונעליים זוהרות כדי שאראה מקצוענית ואני צועדת בקצב סביר כל בוקר 6 קמ , שזה יפה תודו למי שספורט זו לא מילה חביבה עליה. הזמן בוקר הזה טוב לי למחשבות על החיים האתגרים העבודה, לפעמים אני מדברת עם עצמי בלי שאף אחד שומע, אני גם שרה לעצמי ומזייפת בכיף, יש ימים שאני גם מדברת אל ריבונו של העולם ככה תוך כדי ההליכה אני והוא והמרחבים הקסומים של הגולן ולפעמים אני סתם הולכת לי בשקט .
פעם חשבתי להצטרף לקבוצת רצי הגולן, לחוויה מתקנת של ריצה שבה לא מגיעה אחרונה, אני עוקבת אחריהם בהתלהבות, הם חבורה מגניבה של אנשים שרצים יחד בנופי הגולן, משלבים ספורט עם אהבת הגולן , מפגש חברתי נחמד עם חגיגות יום הולדת וארוחות בוקר, יציאה למרתונים ואירועי ריצה מיוחדים וזה נשמע לי ספורט כייפי, אבל גיליתי שאני דוקא מעדיפה ללכת ולא לרוץ והזמן הזה שלי עם עצמי בשקט של הבוקר, יחד עם פעימות הלב המוגברות זה מה שעושה לי את זה כל כך , אני גם לא מתייחסת אל זה כאל ספורט, למרות החליפה היפה, אלא כאל מדיטציית בוקר ואז אני מסיימת את הסיבוב מתנשפת מזיעה אבל מלאת מרץ ואנרגיה ליום חדש.
כל אחד צריך שיהיה לו איזה משהו בשביל עצמו , לגוף ולנפש, כי כדי לצלוח את אתגרי החיים צריך להתמלא ולהשקיע גם בעצמנו במשהו שעושה לנו טוב.