נורא בון טון לדבר על חסד ולקחת את הילדים להתנדב בכל מיני מקומות.
נורא בון טון לדבר על קבלת השונה על שילוב ועל הכלה.
כשמתפרסם סיפור על ילד שהוחרם או נודה כולם מצקצקים. הלו, תרגעו, סיכוי די גבוה שזה קורה בכיתה של הילד שלכם ולא ידעתם. במקרה הרע ידעתם ושתקתם. במקרה הגרוע חשבתם שזה כנראה מגיע לו.
המציאות בשטח מורכבת וקשה לילדים שהם קצת אחרים. ואני מדברת על קצת. רק קצת…
מי שקצת מחוץ לקופסה, קשה לו. הטולרנטיות וקבלת האחר הן הרבה פעמים בגדר סיסמאות. ולא אחת גם במסגרות חינוכיות צריך להזכיר שהקושי הוא קושי ולא מכוון וצריך פה עזרה וצריך רצון טוב. בשורה התחתונה, לא פעם ולא פעמיים ילד כזה ימצא את עצמו לבד אחרי הצהריים.
אנשים אוהבים לנפנף בערכים ובחסד. להעלות לרשת תמונות של כל המשפחה בהתנדבות בחלוקת מזון או בבית חולים, אבל זונחים את הדבר ה"קל" זה שכל כך קרוב אליך שלא דורש מאמץ מוגזם ושלא מעלים בו תמונות להשוויץ בהן.
פשוט, תתנו לילד שלכם לשחק גם עם מי שטיפה נראה לכם שונה. אולי קצת קולני, קצת רגיש או נוקשה, שכל כך רוצה וכמה לחבר. שום דבר לא יקרה. לכל היותר הילד שלכם יהנה וירכוש חבר חדש. אתם עלולים להיות מופתעים מהעולם הפנימי העשיר המתגלה בילדים כאלה. לא סתם הם מחוץ לקופסה. רק תנו להם להראות את כל הטוב שבזה.
הרבה פעמים מבעד למעטה החיצוני של הקושי מסתתרת תשוקה עצומה לחברות. הדרך להגיע לשם לא קלה לכולם. לא בכוונה. אז כן, בעידן שבו כולם מגוננים על ילדיהם יתר על המידה, תפתחו את הלב גם למי שבא לכם לעקם לו פרצוף ברגע הראשון. לילד שלכם זה כנראה רק יעשה טוב.
איכשהו דווקא אלה שמנופפים בדגל הנתינה והחסד בכל מקום, איכשהו דווקא הם נופלים לא פעם בדברים הקטנים. בחסדים הפשוטים שכמעט לא צריכים מאמץ עבורם.
לעולם לא אשכח את היום ההוא לפני חמש שנים בו ביקש בני ללכת לשכן שהיה עימו בגן כשחבר משותף התארח שם. האב, איש מוערך ונחשב, עושה חסדים ידוע, השיב "בשמחה, פעם אחרת, ניתן להם הפעם להנות לבד…"
הבכי של בני תחושת העלבון והתסכול שלו אותה ספגתי במשך שעה ארוכה אחר כך צרובה בי עד היום, חמש שנים אחרי.
אין מחיר ללב של ילד שכמה בכל ליבו לחבר שיבוא לשחק עימו אחר הצהריים, אך הודעות הווטס אפ שנשלחו לאם החבר, כדי להזמינו, נותרות ללא מענה (אפילו לא התחמקות עדינה, כן זה בהחלט קרה ולא פעם אחת).
אז זכרו, קל ופשוט לעשות חסד. לפעמים זה רק בדלת ממול, בטור לידך בכיתה, הושט ידך וגע בם.
"ופשוטים ופשוטים הדברים וחיים, ומותר בם לנגוע ומותר לאהוב, ומותר ומותר לאהוב…", לאה גולדברג.