עוד כמה מחשבות על פרשת קורח ש"הגיעו" מאוחר יותר היום:
בשבוע שעבר התייחסתי באופן ארכיטיפי לפרשת השבוע (שלח לך). אני רוצה עכשיו לנסות להביט באופן דומה על פרשת קורח:
אם קורח ומשה הם שני ייצוגים ארכיטיפים שחיים בתוכנו- מה מסמל קורח?
אולי קורח מסמל כוח ארוגנטי, מתנשא, שקורא תיגר על סמכות, שעובד בשירות האגו וכאילו אומר : anything you can do I can do better…
ומשה מייצג את הכוח ההפוך, המצטנע, ה"נופל אפיים ארצה" .
כשהכוח של קורח "תופס את הבמה" , רוצה לקחת לעצמו (בשורש אותיות שמו "קח") עדיף לתת לו "לרדת חיים לשאול", (לשאול -שם מקום-אפשר גם לקרוא לשאול -שם פועל-)
כאילו על מנת לאפשר לו לשאול: מה המטרה שלך? לשרת את האגו או לשרת את המיכלול? לומר לו "תרגיע קורח, ההתנשאות הזו מובילה למקום של חורבן, היא מחרחרת ריב."
כוח משה, ממשיך להיות הכוח הכוח המפשר, המזמין דיאלוג בין החלקים השונים, הרואה את המציאות ניכחה (אלוהים יראה לנו את האמת) ונמנע מלקחת קרדיט לעצמו (פועל לטובת אחרים, לטובת הכלל)
מה מתוך זה מדבר אליכם? אשמח לשמוע בתגובות.
תודה לצילום של דניאל בקראי.