תם עידן התמימות. תם עידן. פרשת אופק בוכריס מגיעה לסיומה ועימה גם אכזבה גדולה.
אכזבה מסוג של "מה נהיה פה, תגידו לי". אכזבה ממגזר, אכזבה מבן אדם.
אני מאוכזבת, ולא שוכחת "לאכול את הכובע" כפי שהבטחתי לפני כמה חודשים כשרק התפוצצה הפרשה.
גדלתי במגזר הדתי. עברתי את כל המסלול עם העדר שמפקחים עליו בעלי הכיפות הסרוגות. ביה"ס דתי, תיכון דתי, חבר(ים) דתיים, מסלול דתי בצבא, (הידעתם שיש יחידות שלמות בחיל חינוך ולא רק, שמלאות בבנות דתיות ערכיות שרק רוצות לשרת?).
נתקלתי בהם מידי פעם, בלוטשי העיניים והמבט, המבט של מפשיטי המדים או הבגדים עם הפרצוף התמים והכיפה לראשם. מבט שמפשיט מטפורית יותר מהפשטה פיזית אמיתית.
לפני שתקפצו, הנה דברים שחייבים להיאמר: נכון, לא רק דתיים מחויבים לשמור על מוסר ועל שמירה מהטרדות, כל אדם מחויב, ובכלל זו לא שאלה של חייב או לא, לא צריך בכלל להגיע לכך או לחשוב על זה.
אופק בוכריס ייצג כאן, אם נרצה או לא, מגזר שלם, כיפה וערכים. ושוב, לפני שתקפצו בתרעומת של "למה להכליל", אין כאן שום הכללה. רוצחו של יצחק רבין למשל חבש כיפה ועוד שחורה, אך היא, הכיפה, לא מייצגת שום מגזר, היא מייצגת רוצחים שפלים בשם הפנאטיות.
בוכריס הוא מלח הארץ. קצין שהתקדם בסולם הדרגות, ערכי, בעל משפחה, אשה, ילדים, קהילה מסביבו ביישובו. וכן, גם כיפה לראשו. כיפה סרוגה שסרגה לו בטח אשתו או בתו או אמו. אולי השכנה שגם הייתה מתארחת בשבתות יחד עם בעלה אל שולחנו.
זה אולי לא חשוב באמת מי סרגה את הכיפה, אך מי שמכיר מקרוב את ענייני הכיפה והקהילה יודע שזה מתחיל מגיל צעיר, אם חברתך לשבט בבני עקיבא סורגת לך כיפה אז זה רציני, זה מחייב. זה בטח יסתיים בחתונה.
כשהייתי ילדה צעירה בבני עקיבא צעדתי בגאון בצעדות שבתות הארגון, נשבעתי בגרון ניחר את השבועה ושרתי את ההמנון. הלכנו אז גם עם עניבות כחולות מקופלות בקפידה אותן נשאתי בגאווה עם הסמל מחוזק אליהן בסיכה.
היום, דרך אגב, אין כבר עניבות ואין גם הקפדה על חצאיות כחולות וחולצות לבנות. העיקר שיבואו. שזה גם משהו. תלוי בסניף ובאזור כמובן, מה אתם קופצים.
הייתי תמימה. גדלתי בעידן התמימות. סמכנו על המדריכים, על האחראיים ועל העומדים בראש המגזר. הייתי תמימה גם כשגדלתי ולא הבנתי את פשר המבט החודר של המורה ההוא בתיכון, זה עם הכיפה הסרוגה, מורה מחליף שנעלם כעבור זמן מה.
הדחקתי כשבאירועי שמחות של חברים מהמגזר, גברים נשואים, עם כיפה כמובן, לטשו עיניים רעבות אל הפרגיות הצעירות, חברות בר המצווה או הכלה.
אין כאן שום הכללה יש כאן עובדות. בכל מגזר או קהילה דתית או חילונית יש יוצאים מן הכלל. "עשבים שוטים", "כבשה שחורה", לא חסרים תיאורים והגנות.
כשהפרשה התפוצצה אמרתי מיד שלא יכול להיות, אין מצב. אינני מכירה אותו אישית אך מכירה את המגזר, והוא, אופק, (איזה שם יפה ומלא בתקווה), שייך למלח הארץ. כיפה סרוגה, ערכי, לא מתעסק בהבלי הבלים.
מכירה חברים שלו ודרכם ניסיתי למצוא קצה חוט שאולי באמת סרח, אולי טעה. וכלום. תדמיתו נקייה לחלוטין, עברו ללא רבב, עשה את המסלול העדרי עם העדר, בלי להתנדנד ובלי לצאת להפסקה קלה מן העולם הדתי כמו שקורה לרבים וטובים מהמגזר הדתי, שיוצאים לחפש את אלוהים בהודו או בניו זילנד, עושים חיים, עושים בחורות ואז חוזרים והופכים לצדיקים גמורים. חובשים כיפה, מתחתנים, יולדים ילדים ואז חוזרים לפזול לצדדים או שלא.
"צוות ההגנה של תא"ל אופק בוכריס והפרקליטות הצבאית נמצאים לקראת אישור הסדר טיעון בתיק המתנהל נגדו. האפשרות המרכזית שנידונה בין הצדדים היא שסעיף האונס – האישום החמור ביותר בו מואשם בוכריס – יוסר מכתב האישום. בוכריס יודה בעבירה של בעילה אסורה בהסכמה כלפי א', החיילת שכלפיה יוחסה לו עבירת האונס, ובעבירה של התנהגות שאינה הולמת כלפי הקצינה שהייתה אף היא פקודתו בעת שכיהן כמח"ט גולני. העונש המסתמן, שנידון גם הוא כעת על ידי הצדדים, הוא הורדה בדרגה והרשעה בעבירות מין שאינן אונס. לפי ההסדר המסתמן, בוכריס לא ירצה עונש מאסר". (חדשות וואלה).
אף אחד לא מושלם, בשום מגזר או קהילה, כולנו בני אדם. ובכל זאת, קשה שלא לחשוב, ייצגת כאן מגזר שהאמין בך, שהאמין בכיפה שעל ראשך, שהאמין בדרכך, שבזכותך רבים ידעו שיש לנו עדיין על מי שלסמוך, שזה הצבא ואלו מנהיגיו, שזה האיש וכמוהו רבים.
ומה כעת? "אם בארזים נפלה שלהבת – מה יעשו אזובי הקיר"? כל אחד הפך והופך לחשוד או למועד לפורענות.
ואני צופה באשתו, רעייתו, היושבת לצידו בבית המשפט. אף אחד לא יודע באמת מה עבר ועובר על האשה הזו מרגע הגילוי, מרגע ההכרה וההבנה שאישך לא כזה גיבור ותמים. והכי נורא, שהוא לא כזה נאמן לך, לילדים או למשפחה הערכית שהקמתם תחת הכיפה הסרוגה שסרגת לו, בחן, באהבה ובשמחה, באיזה שיעור באוניברסיטה או במכללה, בימים שתכננת את החתונה.