בואי, צוחק אלי ע. גופו היפה בתוך מי המעין הקפואים. זה המעין השלישי שלנו להיום, כן? אחרי שבעין שרקרק הוא פושט את בגדיו, בלי לחשוב פעמיים, לוקח אויר, ויורד בסולם אל בור המים. אחח, הוא נאנח, מצומרר מקור ומעונג, אין דברים כאלה.
שם, עוד לא הצליח לשכנע אותי להצטרף אליו, אבל המעיינות עוד לפנינו.
כשהגענו לבאר אבא, באלוני אבא, ישבו מסביב לבאר חבורת צעירים, שניכר עליהם שהבנים קצת מתביישים מהבנות, והבנות מהבנים, ורק זוג אחד, שכב לו לא רחוק מהם בתוך שק שינה אחד, תלתליה מציצים מבעדו החוצה.
אבל בעין חזין, כשהוא כבר בתוך המים, אין לי ברירה אלא להצטרף. אני מתפשטת, בודקת עם קצה רגל את המים, הם קפואים. אחת שתיים ושאאלוש, סופר לי ע. ואני יורדת באחת פנימה.
הקור משתק אבל גם נעים, ואנחנו נצמדים זה אל זה בתוך מי המעין. הבריכה התת קרקעית החבויה מפעילה עלינו את קסמיה, ואנחנו מתנדנדים, מתערסלים על קורת נדנדה שמישהו תלה.
אלה הדברים שאנו מאפשרים לעצמנו, בזוגיות הברוכה שלנו. אלה הדברים שגורמים לנו אושר פשוט, מקומי, נקי. אנחנו כאן ועכשיו. מי המעין הם שלנו. השתקפות העצים במים היא שלנו. האצבעות השלובות, היד על הכתף, החיוך זה אל זה. כל זה שלנו, כאן בחג השני של פסח.
כשמגיעים אבות עם ילדים, אני מדרבנת אותם כאילו כל יום אני שוחה במעין אחר, 'כנסו, אל תחשבו פעמיים, פשוט תיכנסו.
בעין עזי אנחנו פוגשים משפחה יושבת על מחצלת, והסבתא חוקרת אותנו מאיפה אנחנו ולאן אנחנו הולכים. אתם פחדנים, הא? היא חופרת, כשאנחנו מציצים פנימה לבאר העמוקה, אומדים אותה, נשבעים לחזור לפה עם הילדים.
אנחנו מהלכים בין שדות קצורים מצד אחד וים שיבולים שנע באובך וברוח החמה. הטבע מסביבנו, כשאנחנו יורדים לתוך סבך תאנה ענקית למעין אבו זרק. רוצים תה? שואלת אותנו במאור פנים צעירה מקסימה שיושבת עטופה בבד צבעוני לרגלי המעיין, ותה יסמין נמזג לכוסות ומוגש לנו.
בפתח הנקבה, מתחת לרגלינו, צפים נרות להאיר את החשכה לזו ששוחה שם בפנים, וכשהיא יוצאת, רטובה ומצומררת, היא אומרת לנו, כדאי לכם, לא ממש קר..
קצה קרירות נישא ברוח הנושבת, וכשאנחנו חוזרים לאוטו, בדרך הביתה, לשנת צהריים מאוחרת, אנחנו נפרדים משמיכת הפוך שליוותה אותנו כל החורף, מתמכרים לעונג הגוף, למעיינות, לזיכרון המים הקרים, לסולם היורד פנימה, לאור החודר מבעד לחרכים באבן, לאדוות שיצרנו בקצה האצבעות במים, שרה לנו סזריה אבורה בקולה העמוק והחם, שיש בו מים צלולים, בסמה מוצ'ו, ואני אומרת לע. כשהוא נוהג, ידו על ירכי, בסמה מו'צו, נשקני הרבה.
