מהרגע הראשון בו המסך נפתח לפנינו ידעתי שהסרט הולך לשלוח יד אל תוך הקרביים של האנושות ולהציב בה מראות, שאנחנו עומדים אוטוטו להשתקף בתוכם . עשרות דמויות דחוסות בתוך פריים עז מבע , חזק, אינטימי מהסוג שמושך אותך מהצווארון פנימה אל תוך הסיפור האישי של כל אחת ואחת מהן. ורגע לפני שהנשימה נעתקת יוצאת המצלמה מהסטודיו אל מרחבים עצומים מכל העולם המצולמים ממעוף הציפור ומשייטים בתוך כל הפלא הזה מרחוק רחוק , רק להתפעל , בלי היכולת באמת לגעת בדברים. הפער העצום בין שתי תפיסות המבע הקיומיות הללו הם העוגן של הסרט , שהוביל אותי נטולת אויר עד לדקה ה 131. "פני האנושות" היא יצירה מורכבת המחבקת את המין האנושי ומאירה את המשמעות של עצם קיומנו לצד השפעתנו על העולם סביב.
https://www.youtube.com/watch?
בסיוע צוות גדול של מתרגמים, עיתונאים, צלמים ואנשי קול תיעד ברטרן במשך שלוש שנים סיפורים אנושיים מהחיים של 2020 נשים וגברים מ- 60 ארצות וב- 63 שפות.הסרט מעורר דיון נוקב על משמעות הקיום, ועל יכולתם של האנשים לפעול למען שינוי חברתי וסביבתי.
כל דמות מייצגת סוג של שבר, חמלה, לרוב כאב עמוק ובין לבין ניצוצות של אור וחשכה גמורה , שמחה בפשטות הקיום או זוועות קיומיות אשר מפנות אותי לשאלה : כיצד אני בתוך כל הכאוס הזה יכולה להשפיע ממרחקים. גם אם מדובר בגדר ההפרדה מעבר לכתף שלנו , בצד השני של הכביש.שאלה קשה. קונפליקט פנימי דחוס שלא תמיד יש מענה לגביו.
מלוחמי חירות באוקראינה, לאיכרים במאלי, לאסירים המחכים לביצוע גזר דין מות בארצות הברית, לניצולת שואה מישראל, ולפעילי שלום ישראליים, הסרט "פני האנושות" מציע תיעוד מקורי מלא משמעות ומציג פורטרט של מצב האנושות בחברה הגלובלית בת זממנו. הסרט מעלה את השאלות והאתגרים איתם מתעמתת הציוויליזציה. מההאזנה לסיפורים של האנשים שצולמו עולה החשיבות לתת קול לנשים ולגברים מרחבי העולם.
אחד מעיסוקיו בעבר של יוצר הסרט HUMAN ,הבמאי יאן ארטוס ברטראן, היה : טייס בכדור פורח. השהייה באוויר הותירה בו את חותמה למה שהפך לסימן ההיכר ביצירותיו צילום הנוף מגבוה שמעניק יכולת הסתכלות מפרספקטיבה רחבה על תופעות בטבע. ברטראן אינו מסתפק בתאור יופי הבריאה אלא חודר בעזרת המצלמה אל תוך התקהלויות אנושיות , נדידה, הגירה וטקסים המוניים . 
הסרט צולם ללא תסריט מתוכנן, והעבודה עליו התעצבה תוך כדי הצילומים עד השלמתו לתמונת פסיפס מורכבת בעריכה. ״אני אחד משבעה מיליארד בני אדם, צלמתי את כדור הארץ שלנו ואת המגוון האנושי שבו. יש לי הרגשה שהאנושות אינה מתקדמת לשום מקום. אנו לא מצליחים לחיות ביחד ולמה?״ כותב ברטראן
את עמוד השדרה של הסרט עוטפת מוזיקה עוצמתית , מקורית. ״רציתי שהדברים יפתחו, שהלב שלנו יפתח, לתת לעצב להיכנס״ כותב המלחין ארמנד עמר על היצירה המוזיקלית שלו . ״מוסיקה עממית היא מוסיקה שמפעילה אותי, ויש לה קשר ישיר אל רגשותיי״. החיבור המדוייק בין הויז'ואל לצלילים הזכיר לי את המסע שעשתה פינה באוש בזמנו בין הכפרים באירופה בכדי ללקט זנבות אחרונים מהמוזיקה המסורתית הכפרית אשר נקברת אט אט בקטקומבות של שכחה. הסרט שיצרה לאחר מכן בעקבות המסע ״קינתה של הקיסרית״ הינו סוג של תיבת אוצר המשמרת בתוכה את הצלילים האבודים הללו. אי אפשר להתעלם מהסאונד גם בסרט הנוכחי . לעיתים נדמה שהעוצמות האדירות של תמונות האוקיאנוס בגאות מתחרות בהלמות התופים שמלוות אותן. יש פעמים שניתן אפילו לפענח בין הצלילים את התרבויות מהן הן נלקחו.
״האנשים דברו איתי על כל דבר, על הקשיים שלהם הגדילה והתבגרות, על אהבות ועושר, עושרה של המילה האנושית טמון בליבו של הסרט "פני האנושות". הסרט מוקדש לקולם של כל הנשים והגברים שפתחו בפנינו את הסיפור שלהם והוא הפך להיות המייצג שלהם.״
״חלמתי על סרט בו כוחן של המילים יתכתב עם היופי של העולם.״
131 דקות,מבחר שפות בתרגום לעברית. החל מתאריך 19.11 בהקרנות מיוחדות בסינמטק תל אביב ובבתי הקולנוע הנבחרים.
ההחלטה המשמעותית לפתוח את פסטיבל הקולנוע הרוחני ב ״פני האנושות״ בסינמתק היא החלטה מבורכת המזמינה אותנו לנתב סובלנות , רוך, חמלה ואקטיביזם אל רוח האנושות המדממת .
