צהרים טובים חברות
עבורי פרג' זה שם דבר לפוטו, לתמונות. משהו מן העבר חזק וקבוע. קו 61 מרמת גן לתל אביב, כשהאוטובוס מסתובב מארלוזורוב לדיזינגוף בפינה – זה בית פרג'- שם ומוסד ידוע ומוכר והמקום לצלם בו תמונות מקצועיות. שלהי שנות ה- 70 אני נערונת צעירה וכעת כשהייתה לי ההזדמנות לראות את הסרט על המשפחה שכל כך עניין וסקרן אותי .אני מודה ומברכת על כך. אודות ל yes אפשר לצפות בטלוויזיה נהדרת ואיכותית, סרטי דוקו ומקור ושאפו על כך!!
הסרט החזיר אותי אחורה בזמן כמו בקפסולה כזו סכרינית.
הצלחה שהובילה להצלחה אי שם בשנות ה- 60, משפחה של 10 אחים ואחיות, עובדים ביחד, מתכון טוב לעסק מצליח? לא בהכרח ,אולי ההיפך הוא הנכון.
פרג' המשפחה לא היה שם משפחתם ,אלא השם של פרג' הבן הבכור שהגיע לעולם לאחר 3 אחיות ואיזו שמחה והילולה- פירושו של השם- "גאולה". הוא הוביל למעשה את כל עניין הצילום, עוד מעירק שעבד בגיל 9 בצילום והפגין חריצות אין קץ. כוח הרצון שלו, אהבתו לצילום ולאמנות היו בעוכריו למעשה. משום שהוא לא ראה בעיניים, לא היה מוכן שהאחים יפתחו עוד סניפים, רצה את כולם קרוב אליו ותחת כנפיו. כשתהילתו תתפרסם בארץ ובעולם והנרקיסיזם שלו שולט, אבל זו זווית אחד של כל הסיפור (יותר נכון של כמה מהאחים).
מהפגישה וראיון בסרט שקובי פרג' אחיינו עשה – פרג' טוען כי האחים לא העריכו את כל מה שעשה, התרוצץ למען העסק, למד עוד שיטות צילום, פירסם את התהילה של המשפחה והמקצועיות שלה, הביא את החדשנות לארץ- צילום של 24 שעות, צילום בצבע. נסע וצילם במקומות נידחים בעולם. דאג ורצה שכולם יעבדו כל הזמן ביחד, יאכלו ביחד , יחגגו ביחד את החגים. היה לו קשה שלא קיבלו את המרות הזו, שלא נשארו תחת כנפיו. ומשם התחיל המשבר.
אחיו טוענים שפרג' חצוי למעשה לשני אנשים, האיש שהיה לפני כל הסיפור, והאיש שאחרי, האיש שרצה רק להתפרסם, שהיה נרקיסיסט ומדוכא. הראיון והפגישה עם קובי האחיין שלו מרגשת מאוד, עד דמעות. קובי בוכה , הוא לא, הוא אומר שהבכי שלו הוא בלב ושזה יותר קשה (אני חושבת שזה לא בר השוואה, ושבכי בלב הוא לא יותר קשה). אבל זו אני..
הסרט עשוי בצורה מאוד מקצועית ומעניינת. ישבתי מרותקת שעה וחצי למרקע המחשב ואני ממליצה לכן/ם לצפות בסרט האיכותי והמרגש של קובי פרג'. שחקן שהפך לשעה קלה לבימאי וצלם.
פוטו פרג'
בכורה: יום רביעי, 15.2, בשעה 21:00 ב-yes דוקו וב-yesVOD.
שידור נוסף: מוצ"ש, 18.2, 22:00
פסטיבל ירושלים 2016
תל אביב, דיזנגוף פינת ארלוזורוב. ישראלים רבים חולפים מדי יום על פני חנות הצילום המפוארת שנחרטה בזיכרון הקולקטיבי כמקדש של צילומי משפחה וכלות, אך מעטים מכירים את הסיפור שמאחוריו.
הבמאי קובי פרג', בן הדור הצעיר במשפחה יוצא להתחקות אחר ההיסטוריה המשפחתית ובעזרת חיטוט בארכיונים הפרטיים מקלף שכבה אחר שכבה ומגלה את קורותיהם של עשרת האחים והאחיות שעלו מבגדד בשנות החמישים וטיפסו בסולם ההצלחה מן המעברה לארמון.
בדרכו הוא מנסה לפתור את חידת התפוררותה הכואבת של המשפחה והיפרדותם זה מזה.
בימוי: קובי פרג' | תסריט: גידי ויץ, מוריס בן-מיור, קובי פרג' | צילום: רועי פרג' | עריכה: מוריס בן-מיור | מוזיקה מקורית: אבי בללי | מפיק: מוש דנון "ינוסן הפקות".
(ישראל, 2016)
הסרט הופק עבור yes דוקו בתמיכת קרן יהושע רבינוביץ' לאמנויות תל אביב פרויקט קולנוע, בשיתוף קרן ליאון רקנאטי ובתמיכת משרד התרבות והספורט מינהל התרבות והמועצה הישראלית לקולנוע, מועצת הפיס לתרבות ולאמנות.
