חג העצמאות כבר בגבנו. ואני מודה לאל שלמרות חסרונותיה – זכיתי לחיות במדינה עצמאית ודמוקרטית ולחגוג את עצמאותה ה68. זה לא ברור מאליו.
אבא שלי ז"ל עלה מארצות הברית להילחם על עצמאותה ואני נפעמת מהתעוזה שלו ומהחלום שזכה להגשים. ברור לי שהזהות היהודית בכל רחבי העולם התעצמה, תרתי משמע, (קיבלה גם תעצומות וגם עצמאות) בעקבות הקמת מדינה עצמאית.
ויכול להיות שעבור דורות רבים זה היה מספיק. הקמת מדינה עצמאית היה מחוז נפש כל כך נכסף –שהפרט לא העז לחשוב על עצמו, אפילו המשוררים שלנו כתבו "שירה לאומית " ונזהרו מלחטוא בשירה לירית..
אבל נראה לי שהגענו לשלב שלא די בעצמאות מדינית ויש להפנות את המבט יותר פנימה.
אולי נכון לשאול את עצמנו באופן אישי- מה אני עושה לטובת עצמאותי הפרטית?
ואיך נבחנת עצמאותו של היחיד? מתי אנחנו יודעים שהבחירות שעשינו הן בחירות עצמאיות?
האופן שבו אני מעדיפה לראות את העצמאות האישית היא בשחרור משלטונו של ה"לא –מודע" על מעשינו ותגובותינו. כל עוד אנו חיים עם מסך על העיניים ומסרבים לפגוש חלקים מה "צל" שלנו – איננו עצמאיים אלא מופעלים על ידם.
כיום יש הרבה שיטות רבות ומגוונות שמזמינות להיכנס לתהליך של מודעות.
אני רוצה לספר לכם על דרך שונה וייחודית, דרך שהיא גם כיפית ויצירתית, שנוגעת בתכנים של מורשתנו המשותפת מחד- ובתכנים אישיים של כל פרט בקבוצה מאידך. לדרך הזו קוראים ביבליודרמה.
ביבליודרמה היא פעילות חווייתית ועמוקה של חקירת סיפורים, או ליתר דיוק, חקירת הפערים הקיימים בסיפור, דרך משחקי תפקיד.
ביבליודרמה מתמקדת בסיפורים מקראיים, שהם בבחינת ה"איליאדה והאודיסאה" או אם תרצו ה"מיתולוגיה" הייחודית שלנו.
לסיפורים היה מאז ומעולם הכוח לרפא ולעורר תהליכי טרנספורמציה. כשאנו מקשיבים לסיפורים של אחרים ומזהים את עצמנו בהם, אנו מוצאים קשרים שמחברים ביננו ומספרים לנו דברים על עצמנו שלא ידענו.
במהלך הפעילות אנו לא משנים את העובדות של הסיפור המקראי אלא מתמקדים בחקירת הפערים בין השורות שמותירים מקום לאימפרוביזציה, ממלאים אותם בדמיוננו באמצעות משחקי תפקיד ויוצרים מדרש עכשווי בן זמננו.
כפי שייסד אותה בתחילת שנות ה80 ד"ר פיטר פיצלה, דוקטור לספרות ופסיכודרמטיסט מניו-יורק, ביבליודרמה הייתה בעיקר מוכוונת טקסט ויכולה להתכבד כאחד מענפי המדרש המודרני.
אולם קשה להתעלם מהאימפקט הרב שיש לביבליודרמה על המשתתפים ועל כוחה להעיר ולהדהד חוויות מסיפורי חיינו.
כשלומדים לקרוא את התנ"ך בקריאה סימבולית, פסיכולוגית וארכיטיפית, מגלים שקטעים מסוימים ממנו מספרים את הסיפור האישי שלי כאן ועכשיו. זו הזדמנות נפלאה לעבודה פנימית.
אם מה שכתבתי עד כה עורר את סקרנותכם ויש לכם עניין להתנסות – מוזמנים לבקר ולהתעדכן בדף הפייסבוק שלי: מדרש עכשווי: ביבליודרמה-פסיכודרמה של סיפור מקראי.