באחד המפגשים היא נכנסה למרחב התנועתי נסערת.
"לא יודעת מה קורה לי בשבוע האחרון. אין לי סבלנות כלפי אף אחד, אני לא יכולה להכיל אותם, אני מרגישה ש "כבד" לי, אני עמוסה בהרבה דברים שאני צריכה לעשות ואני מרגישה רגשות אשם שאני לא יכולה להיות בשבילם ואני לא מבינה למה?" שיתפה אותי.
הפניתי את תשומת ליבה לגוף ושאלתי "היכן את מרגישה את זה בגוף?" לרגע התרכזה וענתה "פה" ונגעה באיזור החזה והגרון.
תוך כדי שאנחנו מתחבקות אמרתי לה "אני כאן בשבילך כדי שתוכלי להקשיב לגוף שלך ולקבל את התשובה, זה המרחב בשבילך לשאול, לחקור, להתבונן מה עולה, להבין ולפרוק"
המוזיקה החלה להתנגן, תוך כדי שאני מנחה, מדריכה ומלווה את מעגל הנשים במרחב, הגוף שלה לאט לאט החל להתמסר לצלילים, להתרכך, להיפתח לתנועה ולריקוד הפנימי שבתוכה.
הגוף שלה דיבר, זעק את הכאב שבתוכה, ממנו התעלמה ולא הקשיבה לו עד אותו רגע. לעיתים הייתה מתנועעת בפראות ולעיתים הייתה נעמדת או יושבת ללא תנועה כמו רוצה לנוח. תוך כדי ליוויתי אותה לעיתים במבט, לעיתים דרך רייקי, בודקת, דואגת כמו שומרת עליה מרחוק, מקווה בשבילה שתצליח להבין את המסר מהגוף שלה, שתעז לגעת בכאב שעצור שם.
ואכן היא הֶעָזָה, אִיפְשְׁרָה לעצמה להקשיב פנימה, להשמיע את הקול שבתוכה, לפרוק תוך כדי בכי, לשחרר ולנשום בקלות יותר.
בסוף התהליך כשישבנו במעגל שאלתי אותה בעדינות "האם תרצי לשתף?"
היא חייכה תוך כדי שהיא דומעת ושיתפה, היא הבינה שיש בה געגוע וכאב גדול לאדם אהוב שאיננו עוד בחיים, שהיה משמעותי בחייה, בעוד זמן מה תאריך יומהולדת שלו.
עכשיו היא הבינה את הסימנים של הגוף וכעת היא מרגישה פחות לחץ בבית החזה ויש בתוכה מעט הקלה.
רוקדות במדבר
צילום: בלה שחר הלל
אני אוהבת לחבר ולאפשר.
לחבר בין הנשים במרחב התנועתי מתוך הבנה שאנו יכולות ללמוד, לחזק ולתמוך אחת מהשנייה ובשנייה.
לאפשר לנשים לפגוש את עצמן דרך הגוף במרחב תנועתי מכיל, איפשור של חווית מגוון רגשות, מסע פנימה, תחושת חופש לרקוד ללא שיפוטיות וביקורת, להגיע כמו שהן עם העצב והשמחה, לעבור תהליך של ריפוי והעצמה.
הכותבת: לימור חממי, מנחה קבוצות בתנועה בגישת ריו אביירטו ומטפלת באקסס בארס
מוזמנות להצטרף לדף העסקי שלי לימור חממי – לרקוד את החיים
צילום ביתי
