בחצר ביתנו המיוחדת
המוקפת עצי פרי ונוי
תוכלו למצוא הרבה שלווה.
בין שבילי התבלינים והפרחים העונתיים מעופפים פרפרים לבנים דרך קבע.
במרכז הגינה רחבה מרוצפת עם כסאות ושולחן..לשתות קפה בטבע.
כך אנו אוהבים את הזמן שלנו. בינות עלים פרחים ופרפרים.
לאורך הגינה בריכת מים קטנטנה עם דגים בשלל צבעים. המים המפכים מזור הן למחשבות בסוף ימים עמוסים.
אך דבר אחד קסום ומיוחד ניצב לו בגינתנו.
עץ זהב.
עץ המניב אוצרות זהב . לא עונתי בכלל. וגם לא רב שנתי.
אם תשאלו אותי – יש לו מלאך מיוחד. שכאילו בתיזמון המיוחד למלאכים נוגע בו בשרביטו..
ולאחר פרק זמן משמעותי – מתמלא העץ מטבעות זהב.
אלו מטבעות מיוחדים.
אי אפשר לגנוב אותם.
אלו מטבעות שרק אנחנו, בעלי ואני רואים.
רק אנחנו,בעלי ואני מודעים לקיומם. לפריחתם.
לנגיעת המלאך.
רק לנו יש אישור – קח.
ממש מתת אל.
לא פלא ששאר הדיירים ברחובנו מבינים שיש קסם בגינה. אך לא יודעים מהו.
לאן הם לא הגיעו בניסיונות ההתחקות.
לערים רחוקות וארצות נידחות.
זו לא הגזמה בכלל.
ממשתלה למשתלה. ללא הצלחה.
בתוך הקו הירוק ומחוצה לו – ועדיין לא הגיעו למראה הקסום והמיוחד שיש בגינתנו.
לארצות נידחות הגיעו המייחלים ממש. כאלו שיעשו הכל.אבל הכל. למצוא את הקסם.שם יש מטבעות זהב בשפע.
רק התשלום…אפעס…נורא יקר…ויש גם לוחות זמנים ותהליכים ו…בירוקרטיה..בכל זאת – זהב ביקשת לעצמך. לא כפתורים. גם לא צמחי תבלין או אבני ספיר. זהב.
יום אחד. בעומדי על הסולם. נעזרת בשרביט המלאך לטפס. בידי האחת סל נצרים מרופד בשמיכת צמר מפנקת. ובשניה קוטפת בזהירות מטבעות זהב למלא בהם הסל.
ביקשתי מהמלאך בקשה אישית.
מתגובת המלאך הבנתי כי זו בקשה חריגה אך הגיונית. לבני אדם.
שישמור לי על העץ. עד יגדלו ילדיי. ויוכלו גם הם לחוש במשיכת השרביט ולהנות ממטבעות הזהב.
האם די לך במה שיש לך שאל אותי המלאך בפליאה.
אתה יודע..התפתלתי…בני אדם לא די להם לעולם. אבל אנו שמחים בטוב ובשפע הקיים.
ובאמת. הגינה גדולה ומבורכת.
והפרפרים נחים בה בשלווה.
הדגים שוחים בנחת והפריחה כל לב משמחת.
לשמחתי- הסכים בלי להקשות.
באותו היום ישנתי את שנת הצהריים כשחיוך רחב על פניי.
מתפללת שאהיה שם ברחבה המרוצפת עם כוס תה מהבילה עת ילדיי יטפסו על הסולם. בידם האחת סל נצרים מרופד בשמיכת צמר מפנקת ובשניה מטבעות זהב.
