אני באמת לא בשלנית גדולה. מבשלת כי אני צריכה, כי חשוב לי שהילדים יאכלו אוכל מזין ומגוון. כשהכרתי את איתי לא ידעתי לעשות חביתה, באמת שלא, מקסימום מכינה מג'דרה של "תובשילים", זוכרים את המוצר הזה? איתי היה מכין קציצות, חצילים ואני כל כך נהניתי מאוכל ביתי בדירה התל אביבית, שעד כה בעיקר הכנתי בה קפה.
עם הילדים התחלתי לבשל, אוכל פשוט ומאד פונקציונאלי. מקפידה על ארוחות צהריים וערב ובטח ובטח ארוחות שישי, אולם, מתוך תפיסה ואחריות הורית, פחות מתוך אהבה והתלהבות מהבישול עצמו.
החורף מעלה בי זיכרון למאכל שאני כל כך אוהבת. מאכל שסבתי הייתה מכינה ואני למדתי להכין אותו מאימי. זה מאכל שעונה בדיוק להגדרה של מאכל שרוצים לאכול כשקר בחוץ ויורד גשם ורק רוצים להתרכבל מתחת לפוך.
צילום: אלבום פרטי
סבתא סעידה, אמא של אימי מתקשרת אצלי לכל כך הרבה זכרונות טובים. היופי שלה, החיוך שלה שמגלה שתי גומות לחיים, הצניעות שלה והחכמה שלה. הדברים שלה שהיו נאמרים בנחת, אהבתה, בילדותי נהגתי לישון לצידה כאשר באה לבקר אותנו בצפת. בהיותי חיילת הייתי באה לבקר אותה בבית דודי בירושלים ומתנחמת בחיבוק שלה ובאוכל הביתי. האוכל תמיד היה מאד פשוט וצנוע אבל עדין וטעים.
כזה היה מרק השורבה שהיא הייתה מכינה, מרק המבוסס על עגבניות ואורז. לא, זה לא צ'ורבה, המרק הרומני, זה שורבה. המרק מחמם, משביע וכל כך עושה לי הרגשה של בית. האוכל שלה לא היה עמוס בתבלינים, הטעמים היו מאד עדינים והוא התאפיין בבישול איטי וממושך על פתיליה.
כאשר בני הבכור שהה בבית בתהליך החלמה ממחלת סרטן קשה, פתחתי משפחתון. רציתי לעבוד בבית ולהיות זמינה עבור בני. יום אחד בשבוע הייתי מגישה לארוחת הצהריים במשפחתון את מרק השורבה. המרק הזה לאורך כל השנים בהן היה קיים המשפחתון ועשרות הילדים אשר שהו בו, היה המאכל האהוב ביותר. הילדים היו אוכלים כמה מנות ממנו, מספרים להוריהם ואלה היו שואלים אותי אודות המרק. כך גם חברים של ילדי, תמיד היו מגיעים לביקור ושואלים האם יש מרק שורבה. לימים למדתי לעשות את המרק בגירסה צמחונית וגם זאת הייתה הצלחה גדולה.
אני תמיד חשתי אי נוחות נוכח המחמאות הרבות אשר המרק הזה מקבל. חשבתי לעצמי שאין הלימה בין הפשטות של המרק ותהליך ההכנה הקל שלו לבין ההתלהבות שהוא מעורר.
צילום: אלבום פרטי
מגישה לכן את המתכון באהבה רבה:
מצרכים:
חצי בצל חתוך לרצועות
גבעול כרפס חתוך לחתיכות של כ-2 ס"מ כל אחת
2 תפוחי אדמה בגודל בינוני מקולפים וחתוכים לקוביות בינוניות
2 שיני שום חתוכות לפרוסות
2-3 שוקיים (לגרסה הבשרית) שטופים היטב, אני נוהגת להסיר את העור (עניין של טעם)
בקבוק או קופסא של עגבניות מרוסקות (ממליצה על Mutti)
אורז לבן שבושל מראש
הכנה:
בסיר רחב ועמוק מטגנים בשמן זית: בצל ושום להזהבה
מוסיפים את השוקיים ומטגנים תוך כדי ערבוב
מוסיפים חצי בקבוק עגבניות מרוסקות ומבשלים זמן רב, מערבבים כל כמה דקות
מוסיפים את קוביות תפוחי אדמה
מבשלים ממושכות תוך כדי ערבוב על מנת של יידבק לתחתית
מוסיפים מים רותחים בגובה של חצי מהסיר
מתבלים: מלח, פלפל שחור, מעט אבקת שום, מעט פפריקה
מרתיחים, מנמיכים ואז מוסיפים 3 כפות הגשה גדולות של אורז
כאן יש צורך גם להפעיל שיקול דעת, האורז סופח את הנוזלים וצריך להיזהר שהמרק לא יהפוך להיות סמיך מידי. לכן עדיף לשים אורז, לבשל על אש קטנה, כל הזמן לערבב, אם נראה מאד נוזלי אז להוסיף עוד קצת אורז.
להשאיר לבישול ממושך על אש קטנה
התוצאה היא שהעוף רך וסופג את הטעמים, המרק חם ומשביע מאד.
בתאבון.