איורים: אירית יפת.
עריכת תוכן ולשון חלק א': שקמה תבור.
עריכת לשון ראיונות: יעל פלד.
234 עמודים כולל תודות.
איזה ספר מקסים!!! אתחיל ואומר שאם היה לנו ספר כזה כשאנחנו היינו מתבגרים (וזה היה מזמן), זה היה יכול להיות נפלא, בטח יותר ממה שהעניקו לנו הספרים "על בנים ועל בנות", "מ-12 עד 16- מדריך לנערה המתבגרת"- שברבות הימים הבנו שעשה יותר נזק מאשר תועלת. אבל אני לא כאן כדי לבקר ספרי נוער ומיניות משנות השבעים והשמונים, אני כאן כדי להמליץ על ספר נוער פשוט מעולה, הכתוב בגובה העיניים, ממש כמו שיח של הסופרת עם בני הנוער של היום. (ובנינו הם מתבגרים כל כך מהר היום).
הספר כתוב בצורה נפלאה, מאויר היטב, ומבהיר נושאים מאוד חשובים, כמו המוכנות הרגשית והפיזית לחוויה המינית הראשונה, הכרת הגוף, עינוג עצמי, תיאום ציפיות ועוד הרבה נושאים חשובים ומרתקים.
אז נכון, אני ממש לא נערה (ואל תזכירו לי, אפילו די רחוקה מזה) אבל יש לי שלושה ילדים, כשאחד מהם כבר נושק ל- 10, ואין לי ספק שהספר הזה יהיה רלוונטי עבורו קרוב ממה שאני חושבת.
אהבתי במיוחד את העיסוק בנושא המגדר והמיניות, ההבהרה שכל יחסים באשר הם מקובלים, טובים ונכונים, ובלבד שאותו נער או אותה נערה שלמים עימם.
מדובר בחינוך שאמור להתחיל כבר בגיל צעיר בקרב כל משפחה. אני מחנכת את ילדיי לכך מגיל גן, שכל זוגיות הינה מקובלת, ויש משפחות שבהן אבא ואבא, ואימא ואימא, והכל פשוט נהדר.
זה מתחיל הרבה קודם, כאמור, כשאימא מלבישה את הילדה רק בוורוד, ולא נותנת לה לשחק בכדור (כי זה משחק של בנים) או להיפך, כשהבן מגיע לשחק עם הבובות או רוצה להתאפר ונתקל בהתנגדות חמורה.
אז, כפי שציינתי, זה מובהר היטב בספר, ואני כאן רק כדי לחדד!
אני, מירה, בת 41, אימא לשלושה ילדים, שני בנים ובת -מצהירה בזאת כי שלושת ילדיי, שיחקו עם בובות, מכוניות, איפור ונעלו את נעלי העקב של אימא.
החשיפה הזו חשובה ביותר.
טוב, הגזמתי, אני פה כדי לדבר על הספר.
אז מה אמרנו? כן, הספר מדבר בגובה העיניים, הוא כתוב ב"כתב יד" – מה שיוצר הזדהות גדולה, כאילו אתה מדבר עם חבר, ולא עם "מורה" בנושא זה או אחר. אין פה רשמיות, אין פה התנשאות, יש פה קבלה מלאה והכנה נפלאה לבגרות, הן במערכות יחסים והן בקיום יחסי מין.
כמו כן, קיים פה הסבר על החוק בישראל, מה מותר ומה אסור, ואני חושבת שזהו נושא חשוב ביותר לבני הנוער, מכיוון שלא רק "אונס" הוא אסור. לכם זה בוודאי ברור, אך לא בהכרח לילדיכם.
הספר רצוף בשאלונים וטיפים – יש בו מקום למלא את הסיפורים שלכם ואת החוויות שלכם, והוא פשוט נפלא!
החלק השני של הספר מורכב מסיפורים אמיתיים של אנשים (כיום בוגרים וחלקם אף הורים לילדים בעצמם), חלקם הטרוסקסואלים, חלקם ביסקסואלים, הומואים ולסביות (קבלת כולם, כבר אמרתי?)
נהניתי מאוד מהקריאה בספר, וסיימתי אותו בתוך שעות ספורות.
אין ספק שהספר הזה הולך לקבל מקום של כבוד בספרייה שלי ויגיע בבוא הזמן לילדיי.
הקשבה, הכלה, שיח מכבד ופתיחות הם המתכון המנצח, גם בעיניי.
גילוי נאות: כמי שעוסקת שנים בביקורות על ספרים, ולאחרונה גם בעריכה לשונית, חייבת לציין את עניין העריכה. בגדול נעשתה כאן עבודה טובה, אך לעתים היו פספוסים של זכר ונקבה, אני מניחה שזה נבע מהרצון לפנות את קהל היעד ללא הבדלי מין, אך לעתים משפט התחיל כרבים והסתיים בלשון נקבה או זכר, וזה מעט (עם דגש על המעט) הפריע לי, אבל שוב, זוהי אני עם השריטה שלי בלשון העברית, ואני חייבת להיות כנה. מדובר בטעויות ספורות ומינוריות ואין בהן כדי להשפיע על העברת המסר או על ההנאה בקריאה.
ממליצה בחום רב!
