בעבר, המונח בגידה היה מוכר, בכל הנוגע להפרת אמונים של יחיד למדינתו. כאשר אדם ביצע פעולה הנחשבת לא נאמנה כנגד מדינתו, לדוגמא: נידוב מידע לאויב בעת מלחמה או בעתות שלום, הוא היה מוגדר בוגד. למינוח זה היה מלווה אות קלון וסלידה מאותו אדם אשר ביצע מעשה הנתפס כנתעב. אלא שכיום, המונח מוכר יותר בכל הנוגע להפרת אמון בכל מערכת יחסים בינאישית, לרבות מוסד הנישואין. שם, בברית הנישואין, מבטיחים בני זוג את אמונם, האחד של השני, ובעת הפרה שכזו, ישתמשו השניים, החברה והמערכת המשפטית, במושג בגידה.
אלא שגם להגדרת הבגידה, ישנן שאלות רבות. יש כאלו שיגדירו בגידה רק כאשר בוצעו בפועל יחסי מין, לעומת כאלו ש"מעידה חד פעמית" לא תחשב ככזו בעיניהם, אלא אם מדובר ברומן. לעומת אלה, יוכלו בני זוג להתייחס לשיחות עמוקות עם אדם שאינו בן זוגם, כבגידה.
במאמר המובא לפניכם/ן, נעסוק בהצגת המונח בגידה בפן האזרחי–רומנטי. יובהר כי מאמר זה אינו מהווה תחליף לייעוץ עם עורך דין מומחה.
בגידה בפן האזרחי – רומנטי:
תחילה, חשוב להבהיר כי המונח בגידה הינו מונח סובייקטיבי, וזאת בשל העובדה כי כולנו אנשים שונים, המחזיקים בדעות שונות. מכאן, שמה שיחשב כבגידה לזוג מסוים, לא ייתפס ככזה אצל זוג אחר.
ישנם זוגות רבים אשר מייחסים את מונח הבגידה לקיום יחסי מין עם אדם אחר, וזאת בעוד האדם שקיים יחסי מין, נמצא בזוגיות. מנגד, ישנם זוגות שלא ייחסו את המעידה החד פעמית הזו כבגידה, ובכך 'יחליקו' את הנושא. נראה כי אוכלוסיות שיוכרו כליברליות יותר, יראו מצבי בגידה כמובנים מאליהם, לעומת אוכלוסיות שמרניות, שמן ההיגיון יחמירו את יחסן.
אחת המחלוקות המוכרות היום בחברה, היא בנוגע למגדר הבוגד. כלומר, אם מדובר בגבר בוגד או אישה בוגדת. רבים סוברים כי מקרה שבו אישה בוגדת, נתפס לחמור יותר מאשר מקרה שבו גבר בוגד. זאת – בשל רגישותה ואהבתה של האישה. האישה נתפסת כדמות יותר רגישה ועדינה, המייחסת חשיבות רבה לזוגיות, ומכאן, כי במקרה שבו נשמע שאישה בגדה, אזי יהיו הרמות גבה רבות מצד החברה.
זאת – בשונה ממקרים שבהם הגבר הוא הדמות הבוגדת. רבים סבורים כי בגידה של גבר נעשית ללא כוונת פגיעה, וללא קשר לאהבה שהוא חש לבת זוגו, אלא שמדובר בבגידה בשל מעידה חד פעמים. אך אין לנו אלא לומר, כי מדובר באמירה ותפיסה די מיושנת, שלא מתאימה לימינו אנו.
המשמעות המשפטית – בגידה בתחום המשפחה:
הדין האישי במדינת ישראל מושתת על ההלכה היהודית, ומכאן – שלעניין הבגידה יש השפעה רבה על הדין האישי, מבחינת הדת היהודית. כידוע, הסמכות לעסוק בהליך נישואין וגירושין במדינתנו, נתונה לבית הדין הרבני, וזאת בהתאם לחוק בתי הדין הרבניים. ההלכה היהודית קובעת מספר עילות גירושין שאותן יוכל לטעון אחד הצדדים בפתחו של בית הדין הרבני, בבקשתו להתגרש.
עילת הבגידה נחשבת על פי ההלכה היהודית לעילה החמורה ביותר, בשל העובדה כי הצד הבוגד, למעשה גרם לפירוק התא המשפחתי. על פי ההלכה, עילת הבגידה תהיה נכונה עבור אישה. כלומר, גבר ישתמש בעילת הבגידה כנגד אשתו הבוגדת בו, אך אישה אשר רוצה לטעון לבגידה מצד בעלה, תטען לעילת 'רועה זונות'.
מדובר בעילה חמורה מאוד, והוכחת העילה בבית הדין הרבני, נתפסת כמעט כבלתי אפשרית, וזאת בשל הצורך הברור להצגת הוכחות. הוכחות אלו למעשה מצריכות חדירה לפרטיות האדם ולכן העילה קשה להוכחה.
סוף דבר:
כיום, המונח בגידה קיים בשני הקשריו, בחקיקה ובהתייחסות המשפט: הן בפן הפלילי, כאשר מדובר בהפרת אמונים למדינה, והן בפן האישי המשפחתי, כעילת גירושין בפני עצמה. אם כי אז, יסווג המקרה כבגידה, על פי ראות עיניה של הערכאה הבוחנת ובהתחשב בנסיבות המקרה.
כך או אחרת, אין זה משנה באיזה צד של המונח אתה נמצא, התפיסה שאתה נחשב כבוגד, אינה נעימה, ונתפסת בעיני החברה כחמורה. במאמר זה עסקנו בעיקר במונח הבגידה בפן האזרחי, כלומר – הרומנטי. ראינו כי בגידה נחשבת לעילה חמורה בהלכה היהודית, עליה הבוגד/ת יתנו את הדין.