אודה על האמת, אני לא מבינה דבר בעיצוב, ובטח שלא בעיצוב פנים, אני כן יודעת איפה נעים לי להיות, ואיזה רהיטים הייתי חושקת שיהיו שלי.
לפני שנה בדיוק סיימתי לשפץ את הבית. במשך ארבע שנים התלבטנו אם לשכור ולהשכיר, אם לבנות עוד קומה – באוגוסט חסרה לי הבריכה ובחורף תמיד חסר לי המרתף. ההתלבטות איך יראה הבית שלך, איפה הוא יהיה, ואיפה ילמדו ילדך, היא ההתלבטות שמאתגרת את הזוגיות, את בלוטות הטעם, ומשפיעה באופן כללי על כל תחומי החיים, אם ניקח משכנתא נהיה חייבים לעבוד וכל הזמן, אם לא ניקח נמשיך לגור והבית לא מספיק מתוחזק, ופה יש נורה שלא עובדת, והגינה מוזנחת…
עברנו ארבע שנים של התלבטויות ושיחות אינסופיות עם מתווכים ובסוף החלטנו לשפץ את הקיים. בחרנו בזוזו (זוהר רוזנברג המומלצת) התייעצנו המון עם שירלי (שירלי כץ שאז למדה והיא מומלצת לא פחות ובמיוחד למשרדים) היה לנו נעים גם עם המעצבת (וגם עם הקבלן). היא מקסימה והיה כיף להיפגש איתה. זוהר עיצבה לנו בית שאנחנו שמחים לקום אליו בבוקר. היא עזרה לנו לבחור, עזרה לנו לתכנן ועזרה לנו לקנות, אבל בעיקר עזר הטעם שלה והניסיון שלה ויכולת ההבנה שלה איזה ידיות יתאימו לאיזה ארון, ואיזו מנורה יהיה נכון לתלות.
ממרומי גילי פסעתי בחנויות לצד בחורה שצעירה ממני ביותר מעשר שנים, בבטנה יש תאומים וקנינו הכל לבית. היו ארגזים והיו שיפוצים ובסוף נהיה בית שהכי כיף לחיות בו. הבית יפה ומעוצב, אבל חשוב מכך – הוא מתאים לבני הבית. כמו בכל שיפוץ היו לנו גם חילוקי דעות למכביר. בעיקרלגבי מטבח החוץ,אבל ההתעקשות השתלמה לי. לבסוף הבאנו את דודה פטוניה שתכננה לנו את הגינה המקיפה את כל הבית בריחות ואהבה. תענוג. כל זה קרה והיה ואנחנו כבר גרים שנה.
לפני כמה חודשים התקשרה אליו אחת המבינות הגדולות שיש לנו פה בסביבה בעיצוב ובאומנות ואמרה שד"ר דניאלה אוהד, דוקטור לעיצוב מגיעה עוד מעט לארץ. תחום העיצוב , במיוחד אחרי השיפוץ הותיר בי חשק לעוד. היכולת של העיצוב לייצר אווירה ואנרגיה טובה בבית, הקסימה אותי ויצאתי לנסות ולהבין מה היא ההסטוריה של העיצוב, מי זו ד"ר דניאלה אוהד ואיך אני יכולה לשלב איתה כוחות. מסלון ביתי המעוצב ניהלתי שיחות סקייפ רבות עם ניו יורק, התייעצתי ובררתי וקיבלתי החלטה ללכת עם ד"ר דניאלה אוהד על התוכנית שלה; להגדיל את החשיפה שלה בישראל ולהגיע לכמה שיותר אנשים שעיצוב, טעם, ואספנות מדברת אליהם.
ד"ר דניאלה אוהד, נולדה בהוד השרון לשני הורים חקלאים שלדבריה מייצרים את הפירות הכי טובים בהוד השרון (מקווה שבביקור הבא שלה גםאזכה לטעום). היא גדלה בישראל ולמדה תואר ראשון באמנות בישראל באוניברסיטת תל אביב. אז היא התאהבה ונסעה לאמריקה, שם נולדו לה שני ילדים ושם גם השלימה את לימודי הדוקטורט. בהרצאתה הראשונה בה נוכחתי, סיפרה דניאלה שמגיל 25 היא חיה בבית מעוצב. הרהיטים מעוצבים, כסאות האוכל נבחרו בקפידה, הפרקט איכותי ושום פרט בבית אינו אקראי. לקח לי שבועיים להעיז להביא אותה אלי לביתי הצנוע אחרי שביקרתי בדירתה המתוקתקת בתל אביב. בשבועיים ששהתה דניאלה בת"א היא העבירה ארבע הרצאות שונות ואני למדתי ממנה על עיצוב יותר מאשר ידעתי כל חיי עד כה. יש אמנות ויש עיצוב. עיצוב הוא המדע החדש יחסית. עיצוב עושה את ההבדל.
מידי שבוע מתפרסם בלוג של ד"ר דניאלה אוהד באתר שלה ונשלח לכ 100,000 מנויים המתעניינים בעיצוב, באספנות ובכל מה שנעים לעין ולנשמה. החל מינואר תקיים דניאלה בישראל מספר קורסים בתולדות העיצוב; על שנות החמישים, על מודרניזם מוקדם, קורס שעיסוקו עיצוב שנות השישים והשבעים, קורס בנושא עיצוב מודרני וקורס יחודי למעצבי פנים על ההסטוריה של העיצוב ועל מונוגרפוית של אדריכלים ומעצבים. בפברואר יתקיים סיור מעצבים בהדרכתה בהולנד שהפכה לאחרונה ל"מכה" של העיצוב.
פרטים על הקורסים אפשר למצוא באתר : http://dafnavitale.com/
מידי שבוע, אתרגם פה את אחד הנושאים שדניאלה כותבת עליהם בבלוג שלה :
מתוך הבלוג של דניאלה:
עם חזרתי מישראל, אני שמחה לברך את ידידתי אילנה גור המעצבת שהמוזיאון אותו ייסדה והיא מנהלת קיבל את התואר וזכה להחשב כאחד מוזיאוני החוף הטובים ביותר בעולם. במשך עשרים השנים האחרונות, גור הפכה את ביתה ביפו העתיקה, לאחד המוזיאונים היפים וייחודיים בעולם, היא מעצבת אותו על פי החזון שלה, הטעם האישי שלה והאֶסתֵטִיקָה הייחודית לה.
כשאני מבקרת בישראל, אני תמיד עוצרת במוזיאון של אילנה גור ביפו, ניצבת על גבעה עם נוף עוצר נשימה של הים התיכון, כי זה תמיד משתנה. בין אם מדובר במבנה הפנימי בעל תקרת הכיפה ששופץ לאחרונה; או תערוכה חדשה על ידי אחד האמנים הישראליים החדשים אשר גור מגלה כל זמן מסעותיה האינסופיים ברחבי הארץ בחיפוש של האמנות הטובה ביותר שנוצרה בארץ, או מזרקה מפוסלת עצומה שהיא התקינה על הגג אשר הפך לגן מדהים, מוזיאון אילנה גור הוא תמיד מפתיע ורענן.
בית המגורים של גור ובעלה הלנים מתחתיו, הוא מבנה אבן שנבנה במקור כפונדק, אשר שרת עולי רגל יהודים שהגיעו למה שהיה בזמנו הנמל היחיד של פלסטין, בדרך לירושלים; במחצית השנייה של המאה ה -19, הפונדק הפך למפעל לסבון שמן זית, ועם הקמתה של מדינת ישראל בשנת 1948, שימש כבית כנסת.
אילנה גור רכשה אותו , והפכה את המקום לפנינת עיצוב, שמהווה עליה לרגל למקומיים ולתיירים מכל העולם.
