עידן רייכל

קניתי כרטיסים לבעלי ולי למופע של עידן רייכל, ימים ספורים לפני המועד, אמר לי אורן שלא יבוא משום שהוא בשנת אבל. שחף, בתנו בת ה 17, שמחה על ההצעה לבוא איתי (במקומו).

לפני המופע הכרתי רק מעט משיריו, אבל הייתה לי תחושה שנתון זה לא יפריע לי ליהנות. אמנם "כל המסביב" תרם מאוד לאווירה: השהות עם בתי, השיח עימה, אפילו מזג-האוויר ועדיין לא ציפינו לבאות: כאשר הגיעה השעה עלו לבמה: מתופף, שני גיטריסטים, חלילן, ארבעה זמרים ועידן רייכל אחד (אני חושבת שמניתי את כולם). כמובן שהתאורה המדהימה, הסאונד, שלוש הזמרות והזמר (אשר כל אחד בנפרד עולם ומלואו) – היוו חלק בלתי נפרד מהמופע, אך עדיין, עידן רייכל, כפי שציינתי, שמעבר למעט שירים שלו ששמעתי, התגלה לנו (לבתי ולי) ככזה שהוביל את החבר'ה על הבמה, נתן מקום לכל אחד ואחת, העצים אותם, ניהל את המופע וניצח על כל זה בצורה מושלמת: קטעי קישור עם הומור (ונשאר רציני), בטחון ועומק – הסגנון שלו: השקט, השליטה על כל חלק בבמה (יחד עם מקום ושחרור אצל האחרים), הרוך והרצינות – הזכירו לי את בעלי וכמה שאני אוהבת אותו (אחרי כמעט 30 שנה ביחד, לפעמים הדברים הקטנים הופכים לברורים מאליהם.)

לקראת סוף המופע שיתף, כמובן שבצורת סיפור ועם הומור, אבל זו התמצית: "…חשבתי על זה…. הלוואי ושבועות, חודשים לאחר המופע, תזכרו אותו ושזה לא משהו ששעתיים אחרי תשכחו…"

אז הנה, חצי שנה אחרי, שחף ואני נזכרות וצוחקות מהסיפורים המשעשעים שלו ומתמוגגות על מופע איכותי ועמוק.

אולי נהניתי כ"כ גם בזכות שתיים מהאהבות שלי: בעלי וסוציולוגיה.

אם אתן שואלות: "מה קשורה סוציולוגיה?"

אענה: על הבמה היה מן ערב פולקלור – מגוון של סגנונות של אנשים, זמרים, שירים ואופן ביצועם, ואני (עוד מילדותי) שמאוד מתעניינת בתרבויות, חברות ואנשים – מצאתי את מקומי.