עונת החתונות התחילה, אווירת התרגשות ולחץ באוויר…
מיליון ואחד ארגונים, כדי שהיום של החתונה יהיה מושלם לך ולאורחים שלך. וכמובן, שתמיד חסר משהו, ואנחנו לא לגמרי מרוצות….. יש עוד מיליון שמלות מדהימות, אולי טעינו בבחירה ואולי בכל זאת נשנה את התסרוקת ואולי לעצב קצת אחרת ועוד ועוד…
מילדות רובנו חלמנו על היום הזה, על הנסיך שיהיה החתן, על המקום שבו תהיה החתונה, על השמלה המושלמת וכמובן האיפור והתסרוקת…
פוסט זה נועד לתת ליום זה מימד נוסף,מעבר להתרגשות של האירוע , התלבושות והעיצוב ושהכל יהיה מדהים, לתת הבנה על קצת המזלג של מהות היום הזה.
על אף שכיום נראה שהיהדות והאהבה זרות אחת לשניה, ולעיתים אפילו מנוגדות, מעיון במקורות היהדות ניתן ללמוד רבות על הדרך בה היהדות רואה את האהבה, את חשיבות הרבה שחז"ל ייחסו לה גם מול אלוהים וגם מול בן אדם וחברו, ואיזה אידיאל היא משמשת.
על פי היהדות כלה היא מיום חתונתה ועד לשנה אחרי יום חתונתה. אך אציין,שעל פי רוב המילונים כלה היא אשה בטקס נישואיה.
אם בודקים את שורש המילה, השם שניתן לכלה הוא תמוהה. הקונוטאציה הראשונית היא כילה (כיליון) מלשון להביא לסיום, להשלים. אך מילים רבות בעברית מכילות דבר והיפוכו. כלה מסיימת פרק בחייה ומתחילה דרך חדשה, כמו שנאמר " לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ". כלה בהיפוך אותיות מלשון הלך.
היהדות רואה בנישואין מצווה וקשר קדוש. תפיסה זאת נסמכת על סיפור בריאת האישה מצלעו של אדם – מאחר שבמקור האיש והאישה היו מחוברים, התחברותם בנישואין היא מעֵין חזרה למצב שלפני ההפרדה, כמתואר בספר בראשית: "עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד:" (בראשית ב, 24)
על־פי הזהר בעל ואשה הם בעצם נשמה אחת שחצאיה התלבשו כשני גופים, וכל אחד משני גופים אלה מאכלס רק מחצית של נשמה אחת. רק כאשר "מתחברין שני החצאים כאחד" – האיש והאשה – הם מהווים נשמה אחת מושלמת.
"לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו…", בראשית ב` י"ט. האדם לבדו אינו שלם והוא בודד. השלמות נוצרת בחיבור בין הגבר והאישה.
הכַּלוֹת נוהגות ללבוש שמלות לבנות מהודרות, שצבען מסמל טוהר וקדושה וכן פוריות (שכן גם צבעו של החלב, חלב האם, הוא לבן.)
הטבילה במקווה נעשית לרוב מספר ימים טרם החתונה. האישה טובלת במקווה ולאחר הטבילה היא מוכנה להיות כלה, להינשא ולהקים בית בישראל. מטרת הטבילה במקווה היא טהרה, היהדות רואה בטהרת המשפחה מטרה חשובה ולכן האישה מנקה עצמה ומקיימת את כללי טקס הטהרה במקווה.
החופה נפתחת בקידושין, שבמסגרתם בני הזוג מתחייבים לייחד עצמם זה לזה. הקניין הנעשה בשעת הקידושין אינו מבטא קנייה של הכלה בידי החתן, אלא הוא צעד משפטי של התחייבות כלכלית וזוגית.
כיסוי פני הכלה הוא מנהג עתיק שמקורו בפסוק תנכ"י המתאר את המפגש הראשון של יצחק (החתן) ורבקה (הכלה), במהלכו כיסתה רבקה את פניה.
בנוסף לכך, כיסוי פני הכלה מסמלים את העובדה שהחתן לא נושא את הכלה בשל יופיה החיצוני בלבד – שנמוג עם השנים – אלא בשל היופי הפנימי שיישאר לנצח. היא גם מדגישה את חשיבות הצניעות, אבן היסוד של האישה היהודיה. פני הכלה נותרים מכוסים בהינומה עד לתום החופה.
לא אפרט כאן על כל הטקס, זהו לא פוסט דתי. החשוב לדעתי הוא להבין את סימליות החתונה. עצם היות החתונה איחוד נשמות תאומות היוצרות נשמה שלמה והפיכתן לבית חדש, שבו גם החתן וגם הכלה מתנתקים מבית הוריהם ובונים משהו חדש משלהם.
וכן, חשוב ליצור ניתוק מסויים מבית ההורים ולדבוק האחד בשניה על מנת לחיות חיי משפחה טובים ותקינים
ובנימה אופטימית זו: "עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו " (שיר השירים פרק ג).
XOXO
אחת שיודעת 😉
