עוד שבוע מסתיימת השנה הראשונה של העשור החמישי של חיי.
ואיזו שנה זאת הייתה…
לפני יום הולדת ארבעים פגשתי איש רוח, אשר אמר לי כי בעוד שנתיים אגיע לשיא של חיי. "עוד שנתיים?" שאלתי. "אני כבר עכשיו בשיא של חיי" אמרתי לו.
כך באמת הרגשתי – חיי היו מלאים שמחה, אהבה, הגשמה וריגוש. משפחה לתפארת, ילדים מוצלחים, זוגיות פורחת, עבודה יוצאת דופן… מה עוד?
ואז, באחת רעדה האדמה תחתיי ונפלו השמיים ונטרפו קלפי חיי והכל איבד כל טעם, פרופורציה ותקווה – עת הבסיס הכל כך טריוויאלי של האימהות לשני ילדיי האהובים נלקח ממני ביד גסה.
זו הייתה שנה של התמודדות בעוצמות שלא הכרתי. שנה שבה עמדו במבחן אש ליבי, רוחי וגופי. והלב כל כך כאב והרוח נשברה והגוף זעק הצילו, ולרגעים הרגשתי כי הסוף קרב ונכסי לא יעמדו בנטל הכבד של מציאות חיי עוד רגע.
אך הנה אני פה, עוד שבוע חוגגת יומולדת 41. בחתיכה אחת!
הלב הכואב נותר פצוע, אך ההתמודדות עם כוחות האופל הרחיבה אותו וחיזקה אותו מאוד מאוד, עד כי הוא פרץ את גבולות הגוף. והרוח שנשברה למדה לשנות כיוון, לעיתים להתגבר ולעיתים לשקוט ובעיקר להיות מדויקת יותר. והגוף הזועק למד לדאוג לעצמו, לחמול, לפנק ובעיקר לחבק.
כל כך הרבה מתנות קיבלתי בשנה המורכבת הזו.
מהפסגות של חיי התרסקתי אל התהומות ובזכות המתנות הללו, למדתי לקום על הרגליים ולבחור לחיות.
המתנה הראשונה היא התקומה. כמתאגרף שותת דם שרוע על הרצפה כשפניו מטה , הרמתי עצמי אט אט וחזרתי בכוחות אחרונים להתמודד שוב ושוב עד שאצליח. אין תקווה גדולה יותר מיכולת התקומה.
קיבלתי במתנה השנה גם את ההכרה בחברי האמת לדרך. חלקם ותיקים ואהובים וחלקם חדשים, שנכנסו לחיי ולליבי, כאילו היו שם מאז ומעולם. אלו שומעים את זעקתי לעזרה גם כשאני שותקת, לא מפחדים מהקול המרוסק וים הדמעות, ממשיכים לראות בי ולהזכיר לי את האישה שאני באמת – זאת שהייתה לפני המשבר ותמשיך אחריו, ובעיקר מרוממים את רוחי ותומכים בי במסע המפרך הזה.
קיבלתי במתנה מנות גדושות של אהבה אינסופית וללא תנאי. אהבה לעצמי, לילדיי, לאיש שלי, למשפחתי וחבריי, לחיים. אהבה כזו שמרגישים בכל נימי הגוף, אהבה מוחשית ומרגשת וכל כך לא מובנת מאליה.
קיבלתי במתנה את ההכרה בטבע הנפלא שסובב אותנו. לכבודי הירוק של הדשא ירוק יותר והכחול של הים עמוק יותר והלבן של העננים בוהק יותר והכל מריח בעוצמה וממלא את הנשמה.
קיבלתי במתנה את הטעם וההתענגות על אוכל בריא, מפנק וטעים. קיבלתי את תשומת הלב וחוסר ההתפשרות כי כל מה שנכנס לפי יהיה לא פחות מכל טוב.
קיבלתי במתנה את המוסיקה והקצב הפנימי שזורמים בעורקיי כל היום ומוודאים שאני שרה ורוקדת כמה שיותר, גם אם זה רק בלב.
קיבלתי במתנה את הבחירה בחיים. באמת בחירה! כל יום מחדש. בחירה בחיים של אהבה, שמחה, צמיחה והתחדשות, ללא פשרות.
השנה הראשונה של העשור החמישי שלי, היא מאלה שמשנות חיים. אני כבר לא חושבת שהגעתי לשיאי, ובניגוד לאיש הרוח- גם לא חושבת שתהיה זו השנה הבאה אשר תוביל אותי לשם.
אך אני מוכנה לשנת ה- 41 ומצפה לה בהתרגשות רבה. סקרנית לגבי המתנות שהיא תביא עימה ובעיקר לא מפחדת.
כי המתנה האחרונה שקיבלתי השנה, היא ההכרה שמה שקיבלתי שלי לעולמי עד. גם האימהות והאהבה לילדיי שלי הם ושום כוח לא יוכל להם לעולם.
שיהיה לי יומולדת שמח!