עוד דקה חגים. השבוע ראיתי סטטוס בפייסבוק שקובע שהם עד כדי כך קרובים שרשמית מותר לדחות לאחרי החגים כל מה שלא מתחשק להתעסק איתו עכשיו. דווקא יש לי כמה עניינים שהייתי שמחה לקבור באיזו מגירה ולפגוש שוב אחרי החגים, או שלא לפגוש בכלל אבל זה לפוסט אחר.
יחד עם זאת תמיד מעדיפה להסתכל על החיובי ואין לי בעיה להודות שאני אוהבת את התקופה הזו שבין ראש השנה לסוכות, על כל ההתכנסויות המשפחתיות והחברתיות שהיא מביאה. וזה לא בגלל איזו התרפקות נוסטלגית על הילדות, להיפך – ככל שאני זוכרת את הכינוסים המשפחתיים מאז, נדמה שלילדה המרדנית שהייתי הם היו לוחצים ועשיתי ככל שניתן היה כדי להתחמק מהם, מה עוד שהייתי אכלנית גרועה במיוחד.
עכשיו, אם יש עיסוק אחד שחביב עלי באמת הוא תכנון ארוחות החג. אוגוסט תמיד מבריח אותי מהמטבח והחגים מסמנים חזרה לטריטוריה. חזרה עם געגוע שהיא תמיד מתוקה יותר.
כאמא אני רק יכולה לברך על מזלי הטוב שזכיתי בילדים הפוכים ממני – הם מתים על ארוחות חג משפחתיות, אוהבים לאכול ואפילו מגלים יצירתיות בשלבי התכנון והביצוע.
באיזון העדין של משוואת "אצל מי אתם בחג" המשפחתית שלנו, יצא שראש השנה נפל מסורתית בחלקי, ואני מאד נהנית מהפרויקט.
ארוחת ראש השנה היא חגיגית ומאתגרת הרבה יותר מסתם אירוח של ערב שבת. הנה הזדמנות לפתוח את השולחן הגדול, להוציא את המפות החדשות, לסדר שולחן יפה ושוב לזכות במחמאות. שלא כמו פסח שהתפריט שלו מאפשר פחות גמישות, לפחות אצלנו, ראש השנה פתוח לפרשנויות אישיות ונותן חופש יצירתי. אני מוצאת את עצמי עסוקה בחיפושים אחר מתכונים מעניינים בערך מעכשיו.
התכנון הקפדני מתחיל ממה הגשתי בשנה שעברה, ולפניה, ומה אהבו, ומה אכלתי בזמן האחרון שבא לי עליו, ובאיזה מתכון נתקלתי ששמחתי לסמן לי אותו. וגם כמה צמחונים יהיו השנה, וכמה אוהבי דגים, וכמה שעוד לא יכולים ללעוס וכמה שכבר לא יכולים ללעוס ומי שומר על הסוכר ומי על המלח, צריך להתחשב בכולם.
בדיוק בשביל זה החלטנו לפתוח בסלונה מתחם מיוחד תחת הכותרת "מה נאכל בחג" עם המתכונים המנצחים שלכם ובשבילכם!
אורז מלא עם עניינים
גם לי יש מתכון מנצח פשוט להפליא ואפילו בריא שמלווה אותי בהצלחה רבה כבר שנים רבות, מאז עשיתי את צעדי המהוססים הראשונים במטבח. אז לפני המון שנים, כיכבו העיתונים ועיתון העיר שנצנץ מעל כולם היה הסמכות העליונה בכל מהלך בחיים. באותם הימים עופרה ריזנפלד כתבה מתכונים. היא בעצם כתבה מעין סיפורי תבשילים קטנים ומגרים שלא נראו בדיוק כמו מתכון ולפיכך נדמו יותר ידידותיים לצעירה מאותגרת המטבח שהייתי. עופרה כתבה אז על אוכל כמו שאף אחד לא עשה לפניה, הסגנון הייחודי שלה הפך את הכל להכי חי ונושם בלי צילומי צבע מסוגננים ומרהיבים. היום זה נראה פרה-היסטורי כשברשת לחיצת כפתור תספק כל גחמת גורמה שאפשר להעלות על הדעת אבל אז זה הרגיש חדש ויקר המציאות. גזרתי את המתכון וכמו ילדה טובה הדבקתי במחברת והמחברת הזו עם גזיר העיתון המצהיב הזה שמורים אצלי עד היום. נדמה לי שהטורים האלו של עופרה אחראים לכך שגדלתי להיות בשלנית הפריסטייל נטולת הפחד שאני.
המתכון של עופרה לאורז מלא בתוספת עניינים (הרבה לפני שהמלא הפך להיות בון טון) הוא מין מתכון בסיס שמזמין וריאציות בסגנון חופשי – אלה בדיוק המתכונים החביבים עלי גם היום – והוא מככב על שולחני לפחות פעם בשנה באחת מארוחות החגים הרבות.
עם השנים הכנסתי שינויים ושיפורים משל עצמי וזה הולך בערך ככה (כולל ציטוטים מהמקור היפה), וכאמור פתוח לפרשנויות:
- לוקחים שתי כוסות אורז מלא – עופרה התעקשה אז שיש לשטוף טוב ו"לברור ממרגלים שבאו משדות זרים". אני דילגתי על שלב השטיפה אך יכולה להמליץ על הזן העגול של האורז המלא שהוא טעים יותר.
- מקצצים בצל גדול ומטגנים במעט שמן בסיר גדול. כשלבצל יש צבע יפה של טיגון (ואני מוסיפה לא כהה מידי) מוסיפים את האורז ואיתו 200 גר' גרעיני חמניה קלופים. במתכון המקורי עופרה טרחה לציין שאפשר להשיג אותם קלופים – כן, פעם זה חידוש.
- מערבבים היטב ובמקביל מרתיחים ארבע וחצי כוסות מים ויוצקים בבת אחת לסיר. מכסים מיד כי "גרעיני האורז קופצים ומנסים לברוח". בשלב הזה עופרה המליצה על בישול של ארבעים דקות על אסבסט על האש הכי קטנה המכונה "עין". אני, שלא התפניתי כל השנים לרכוש לי אסבסט, מסתפקת בלהבה הקטנה ובכשלושים דקות. כל זה בלי להרים את המכסה כמובן, בדיוק כמו כל אורז טוב.
- בסוף הבישול "מתגלה ערימה יפה מאד של אורז כהה מנוקדת בחמניות בהירות. יש לזה טעם של אדמה. כלומר, צריך לעזור". מוסיפים ארבע כפות דבש, שלוש כפות רוטב סויה (קיקומן ברור), ושלוש כפות חומץ תפוחים. אצל עופרה כבר הייתם צריכים להמליח ולפלפל מזמן. אני משאירה את זה לסוף ובדרך כלל מסתפקת רק בפלפל כי הסויה ממליחה יופי לבד.
- עכשיו מוסיפים מה שמתחשק. על השולחן שלי זה הולך יופי עם ערימה יפה של גרעיני רימון. אפשר כמובן ללכת על חמוציות, צימוקים, שומשום, אגוזים ומה לא. בצל ירוק וערימות קצוצות יפות של פטרוזיליה, נענע או כוסברה ישתלבו יפה גם הן.