לפני הרבה שנים , לפני שדיברתי איטלקית, הגענו לכפרון די נידח בטוסקנה שנמצא באזור קיאנטי. בתרגום לעברית שם הכפר הוא "שביל הרועים" passo die pecorai.
שם, באופן לא מפתיע אכלנו את אחת הארוחות המדהימות שלנו אי פעם בכלל ובאיטליה בפרט.
מאחורי הדלפק עמד בחור שדמה באופן מופלא לגידי גוב. לידו עזר ומלצר איש מבוגר יותר, אבא שלו. מידי פעם , הם צעקו, כל אחד בתורו לעבר אשנב קטן שנפתח ונסגר, ממנו הציצה מאמא איטלקיה טיפוסית. לבושה שחורים, שמנמנה ועמלנית.
האוכל היה מדהים, ביתי והטרטוריה היתה משפחתית.
רציתי להביע את התפעלותי מהאוכל לכן ניגשתי אליהם וניסיתי לומר להם כמה אני שמחה על האוכל הנפלא שהוגש לנו. גידי גוב ואבא שלו הסתכלו עליי ולא הבינו מה אני רוצה, התחיל וויכוח בין שניהם, האשנב הקטן נפתח , המאמא הוציאה את הראש והצטרפה למקהלה כל אחד מהם צועק על השני ואני מולם, חסרת אונים ולא מבינה למה.
הרגשתי כמו בסרט איטלקי .
פתאום נפל לי האסימון, הם חשבו שבאתי להתלונן ולא הבינו שבאתי להתפעל.
הרמתי את הידיים וקראתי בקול רם "סופפפפררררר….מניפיק…..ברוויסימו….." (טוב, אלו המילים שהכרתי).
מיד השתנתה הבעת הפנים והם עברו מצעקות לצהלות ,הודו לי בהתרגשות ובשמחה.
דקה אחרי זה הגיע גידי לשולחן אוחז בבקבוק גראפה מיושן (שזה אלכוהול חלק שהאיטלקים עושים מקליפות ענבים) וצלחת עם אמרטי מדהימים.
הטעם שלהם מלווה אותי כבר שנים וממש בא לי לחזור ולחפש את גידי.
אז לכבודם הכנתי את העוגיות הנפלאות הללו , שהן גם קלות מאוד להכנה.
מה
1/3 כוס שקדים שלמים עם הקליפה החומה.
2/3 כוסות סוכר
1/2 חלבון ביצה .
איך
לתוך מג'ימיקס (או עלי ומכתש) להכניס את השקדים והסוכר ולטחון דק דק.
להוציא את אבקת השקדים לתוך קערה ולהוסיף לה 1/2 חלבון ביצה.
לערבב בעדינות עם מזלג, עד לקבלת פירורים לחים.
להרטיב את הידיים במעט מים ולחלק את העיסה ל-12 כדורים קטנים (בגודל של זית גדול).
להניח על נייר אפיה משומן קלות , במרחקים של כ-5 ס"מ כל אחד, ולאפות בתנור שחומם מראש ב-170 מעלות, כ-15 דקות.
להוציא מהתנור ולצנן כחצי שעה. אם יש עוגיות שנדבקו האחת לשנייה, להפריד עם סכין כשהן עדיין חמות.
הכי קל, הכי פשוט, הכי טעים.
לא מומלץ, אבל אפשר לקנות שקדים טחונים מראש או לבקש לטחון אותם במקום.
אהבתם את המתכון? אשמח מאוד אם תלחצו על הכפתור "עקוב אחריי" למעלה בצד שמאל והמתכונים החדשים יגיעו ישירות אליכם במייל.
