יום שני, רק התחילה שנת הלימודים. וה middle שלי חוזר הבייתה מבית הספר משדר שהכל בסדר. בארוחת ערב נפלה עליי הפצצה, "ה middle סיפר לך מה היה לו היום בבית הספר?" שואל בעלי. אני, שהיה לי נחמד עד לאותו רגע מקשיבה לו, קצת בהלם, הבטן מתהפכת ואני מבינה שאני צריכה להלחם עבורו, מבינה שאני צריכה לצאת להגן עליו, יודעת שהוא בוגר וניסה להתמודד עם העלבון לבד. מבררת את כל הפרטים, שומעת שוב את הסיפור ומנסה להבין מתי? איך בדיוק? ואולי למה? אני מתקשרת למורה ושומעת ממנה את הגרסה שלה, מנסה להבין איך היא עזרה לו באותו הרגע? מנסה להבין למה זה עבר לסדר היום? לא יודעים מי עשה? לא יודעים למה? נאמר לכיתה שזה חמור מאוד! אבל אותי זה לא מספק. הילד שלי לא מגיע לבית הספר כדי לבכות בשירותים, הוא לא מגיע לבית הספר להיפגע ולהיעלב. ל middle שלי קשה להירדם ואני מוטרדת, נסערת, מיואשת ובעיקר עצובה.
בבוקר למחרת, החלטתי לשמח אותו. שאלתי איזה עוגיות בא לו שאכין? הוא שאל: "למה?" ואני עניתי: "כי אני אוהבת אותך!" הוא מחייך ואני מוסיפה חיבוק. אני מוסיפה ושואלת אם סיפר לנו הכל? אני רוצה לגשת למנהלת, רוצה לספר שהילד שלי נפגע, רוצה להעביר את המסר שתפקידם להגן על הילדים שלנו שאנחנו לא שם. אני צריכה לסמוך עליהם, צריכה לדעת שהילד שלי מוגן. אני מגיעה לבית הספר ונפרדת מהגוזל שרק התחיל בית ספר, נפרדת מה middle והולכת לחדר מורים, הוא רץ אחריי לקבל חיבוק ולשמוע שוב שאני פה כדי להגן עליו. יש צלצול, המורים מתפזרים לכיתות ואני נכנסת לחדר מורים ומחכה שהמנהלת והיועצת יתפנו, היא רואה אותי, שואלת מה שלומי? אני מתפרקת כמו ילדה קטנה ובוכה. מספרת לה מה עבר עליו, אומרת שזה לא פתרון להעביר את זה לסדר היום, כי מחר זה יקרה לילד אחר. היא מהנהנת, מקשיבה ושואלת אם שיתפתי את המחנכת? אם הבהרתי לה את עמדתי? ואז קמה מהכיסא ואומרת: "עכשיו אני מטפלת בזה, זה לא סובל דיחוי".
אנחנו חייבים לתת להם לעשות את העבודה, לתת לילדים שלנו הרגשה של בטחון. זה מה שהסברתי לבן שלי, בית הספר צריך לדאוג לך שאתה שם. אמרתי ליועצת שאני סומכת עליהן, ובתוך תוכי כולי תקווה שאף ילד לא ייפגע יותר. אני הבהרתי בבית הספר מהשניה הראשונה שהם שם, שהילדים שלי נכנסו לבית הספר מאושרים וייצאו מאושרים, לי זה הכי חשוב!
חזרתי מבית הספר ישר אל המיקסר והתנור שלי, אותי זה הרגיע לאפות, והוא יודע שאפיתי במיוחד בשבילו.
מוזמנים לדף שלי בפייסבוק : בקשועוגה ולנסות את המתכון.
אינסטגרם : bakshuga ולראות מה מרגיע אותי.
שתהיה שנה רגועה, שנה של אושר ושמחה!
